בחירת סוכן הביטוח על ידי העובד- עו"ד אלון זילברשץ

פורסם: 16/3/2011

במסגרת הרפורמה בביטוח הפנסיוני המתוכננת על ידי האוצר, תיקבע כנראה במפורש זכותו הבלעדית של העובד למנות את סוכן הביטוח. כידוע החוק מקנה לעובד זכות לבחור בקופת הגמל שבה יופקדו כספיו וכספי מעבידו. עוד ידוע כי כמעט כל הכספים המופקדים היום בקופת גמל שייכים למעשה לעובד ממועד ההפקדה, למעט רכיב פיצויי פיטורים שלא הוחל עליו הפטור לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. חובת ההפקדה על פי הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, בתוספת ההגבלות שמטיל סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים על החזר כספים למעביד מקופת גמל לקצבה, אינן מותירות כמעט כספים שניתן להחזירם למעביד.
על רקע העובדות הנ"ל, אסביר במאמר זה את עמדתי, לפיה יש להקנות לעובד זכות בלעדית בענין זה, ולדעתי היא כבר קיימת, בבחינת המצב המשפטי.

תימוכין לגישה המקנה לעובד בלבד את זכות הבחירה של הסוכן או היועץ נמצא בהוראות חוקי היסוד. חוק כבוד האדם וחירותו מקנה הגנה על זכות הקניין של אדם. כאמור הכספים בקופת הגמל הם כספי העובד (אף אם במקרים רבים חלק קטן מרכיב הפיצויים עדיין בשליטת המעביד) וזכות הקניין בכספים כרוכה בזכות למנות את היועץ שינחה את בעל הקניין כיצד לנהוג בהם.

חוק יסוד חופש העיסוק אוסר לפגוע בחופש העיסוק בחוק. הוראה בחוק שתקבע למשל שהמעביד בלבד קובע מי יהיה סוכן הביטוח בביטוח פנסיוני של עובדיו, פוגעת בעיסוקו של סוכן הביטוח של העובד, אם הוא למשל סוכנו הקבוע של העובד ומשפחתו. אי מתן אפשרות לעובד לקבוע מי יהיה הסוכן שלו תהיה הוראה בלתי מידתית בכל קנה מידה, ומצד שני אינה פוגעת בזכות יסוד של המעביד – המעביד הוא הגורם המפקיד את הכספים ומממן חלק גדול מהם, אך אין לו ואסור שיהיה לו עניין ביעד ההפקדה (למעט אותו חלק קטן של פיצויים שלא חל עליו סעיף 14. איני נוטה לקבוע, כמו שסבורים גורמים באוצר, שקיימים ניגודי אינטרסים. אי אפשר ולא הוגן לקבוע בהכללה שאם המעבידים יבחרו את הסוכן, הם יעשו זאת בתמורה להטבות שהאחרון יעניק להם, במישרין או בעקיפין. הדבר גם אסור לסוכן באיסור חמור שהפרתו עלולה לעלות לסוכן גם בביטול רישיונו. לעומת זאת אין גם סיבה לקבוע כי מאחר שהחוק אינו מונע זאת, כמו לגבי בחירת קופת הגמל, המסקנה היא שהמעביד הוא זה שיקבע מי יהיה הסוכן. מסקנות יש להסיק על פי כל המקורות המשפטיים הרלוונטיים, ולא רק על בסיס העובדה שהדבר לא נאסר במפורש בחוק.

חיזוק נוסף לטיעון בנוגע למעמדו של המעביד בעניין זה, הוא האמור בסעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) התשס"ה – 2005. בסעיף זה נקבע כי בהתקשרות של יועץ פנסיוני עם מעביד לענין מתן ייעוץ פנסיוני לעובד, ייקבע כי המעביד לא יחייב את העובד לקבל ייעוץ פנסיוני באמצעות אותו יועץ. זאת, כאשר המעביד משלם את שכרו של היועץ! קל וחומר כאשר עמלת הסוכן אינו משולמת על ידי המעביד, ואף לא על ידי העובד (למעט זיקה בין עמלת הסוכן להטבות והנחות הניתנות על ידי גוף מוסדי). מה ההבדל לענין זכות הבחירה, ככל שהדבר נוגע למעביד, בין יועץ פנסיוני לבין סוכן ביטוח?

למרות האמור לעיל, בפועל סוכן הביטוח נבחר על ידי המעביד. הסיבה לכך היא הימנעות העובד מעימות עם מעביד שאינו מאפשר לעובד בחירה אחרת. סיבה נוספת – סוכן הביטוח של המעביד שבמקרים רבים הוא מנהל הסדרים, מצליח להקנות לעובד תנאי ביטוח וחיסכון טובים, העדיפים על אלה שסוכן הביטוח של העובד מסוגל להקנות. חיסכון במוצר פנסיוני הוא הבסיס להבטחת הקיום הכלכלי של העובד ומשפחתו במקרה אסון או לאחר פרישה מעבודה, וחזקה על העובד שיבחר באפשרות העדיפה, גם על חשבון יחסיו עם סוכן הביטוח הקבוע שלו. אם לא יבין לבד, יהיה מי שידאג להסביר לו כיצד יקבל זכויות עדיפות.


ידועות לי כמובן עמדות מנהלי ההסדרים וסוכני הביטוח של המעבידים, שהוראה כזו בחוק תפגע בהם. ברור גם שלמעביד נוח לעבוד עם סוכן אחד או מנהל הסדרים. מנהל הסדרים הוא לא רק בעל הקשרים והכישורים להיטיב עם העובד, אלא גם זה שמשמש כמסלקה עבור המעביד ודואג לחלוקת כל ההפקדות עבור כל העובדים לקופות הגמל השונות. אי אפשר לבוא בטענות אליהם, אך מה שקובע לדעתי הוא מעמדו של העובד כבעל הקניין ובעל הענין – עתיד משפחתו עומד לנגד עיניו, ואם יבחר בזה ולא בזה – זו זכותו.יש להניח שלא יוותר על שירותו של מנהל הסדרים שמסוגל להסדיר לו הנחה של 50% בדמי ניהול שגובה הגוף המוסדי, שהתוצאה ממנה היא תוספת גדולה של צבירת כספים ומכאן תוספת גדולה לפנסיה חודשית שיקבל בעת פרישתו לכל חייו. כאשר תוחלת החיים עולה מדי עשור בכ3% ועובד צעיר יזכה להגיע לגיל 100 או קרוב אליו, האם תהיה בכך הגזמה אם החוק יותיר בידי העובד את הזכות הבלעדית לקבוע מי יהיה סוכן הביטוח?

נתאר מקרה בו המעביד משתתף או מממן ביטוח בריאות לעובד. האם מעביד כזה יקבע גם את זהות הרופא שיטפל בעובד?

לפיכך, עמדתי היא שעם כל הקושי למעביד, אם העובד מתעקש על סוכן ביטוח אחר, המעביד אינו יכול למנוע זאת. בפועל אין כמעט מקרים כאלה מהסיבות שפורטו לעיל.

דוגמה נוספת למורכבות העניין: קיים ארגון עובדים יציג במקום העבודה והוא דורש שימונה סוכן ביטוח המקובל על העובדים. האם גם אז אין מקום להטיל ספק בזכותו הבלעדית של המעביד למנות סוכן/מנהל הסדרים? ברור שבמקרה כזה כוחו של ארגון העובדים יגרום למעביד לוותר, בין אם ירצה ובין אם לאו.

בהנחה ששינוי החוק ברוח הרפורמה הצפויה הוא עובדה קיימת., נותר להעריך את מה שיקרה בעתיד. הערכתי היא שסוכני ביטוח הקשורים למעבידים יפסידו מהשינוי, לעומת סוכני ביטוח אחרים שירוויחו – אלה שהעובד יבחר בהם. ברור שתהיה תחלופה מסויימת של סוכנים. עם הגברת הפרסומים על אפשרויות החיסכון הפנסיוני, ותפוצת המידע שיגיע גם לעובדים, אני מניח שרובם יבחרו בתנאי ביטוח טובים ולא ביחסים טובים עם סוכן הביטוח שלהם.

גם מנהלי הסדרים עלולים לאבד לקוחות שיבחרו דווקא בסוכן ביטוח אחר, אם כי הסברתי מדוע להערכתי לא ייגרם להם נזק ממשי. אבל את המסקנה החשובה ביותר מכל השינויים הצפויים ניתן לתמצת במשפט אחד:
התחרות בחיסכון הפנסיוני תגבר.... והמנצח יהיו הבנקים.

למסקנה זו תורמת המגמה לאפשר להם לייעץ גם לגבי ביטוח חיים ונכות, ומצד שני – לקבוע בחוק שאם משולמים דמי עמלה (דמי הפצה) לבנקים כיועצים פנסיוניים, לא תשולם בגין אותה עסקה גם עמלה לסוכן ביטוח. זאת, גם ללא דיון בכוונה להקטין את דמי הניהול או לבטל את מקדמי הקצבה המובטחים בפוליסות ביטוח חיים, דבר שיקטין את מכירת הפוליסות ואת עמלות הסוכנים כמובן. ועוד לא דנו בכוונה לאפשר ניוד כספים בעת פרישה לצורך בחירה בקופת הגמל שתשלם את הפנסיות,אבל כאן הגענו כבר לחברות הביטוח ולנזק שייגרם להם עם החלת הרפורמה החדשה.

דף הבית | גירושין