סעיף 14 לא יחול אם נערך פיצול בשכר המבוטח של העובד / עורך דין אלון זילברשץ

פורסם: 14/12/2009


ביום 13.5.2009 ניתן פסק דין מרחיק לכת על ידי בית הדין הארצי לעבודה, בעניין תחולתו של סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ''ג-1963 (להלן: ''חוק פיצויי פיטורים''), על שכר מבוטח, שמפוצל בחלקו האחד לקרן פנסיה ובחלקו השני לקופת ביטוח (ע''ע 696/07 ברזילי מזרחי נ' אי.סי.איי טלקום בע''מ).

פסק הדין התייחס, רק בחלק זעיר ממנו ורק בתמצית, לפיצול ההפרשות, וקבע שעל המעביד להשלים לעובד את חוב הפיצויים בגין ההפרשה לביטוח מנהלים, מאחר שלא הפריש בכל התקופה את ''מלוא ההפרשות''.

מעיון ומבירור העובדות נראה שפסיקה זו אינה פשוטה כלל וכלל, ולדעתי מדובר בטעות רבת משמעות. העובד בוטח בקרן פנסיה על פי הסכם קיבוצי, אך בשנת 1999, יותר מעשר שנים לאחר שצורף לקרן הפנסיה, פוצל חלק קטן משכרו המבוטח בקרן הפנסיה והועברו בגינו הפרשות לביטוח מנהלים. יודגש כי אי אפשר לערוך ביטוח מנהלים בלי שהעובד חותם על מסמכים (הצעה לביטוח והצהרת בריאות), וכמעט תמיד (למען הזהירות) הדבר נעשה ביוזמתו.

פסק הדין קבע שבמועד שבו חל פיצול בשכר המבוטח - חלק ממנו נשאר מבוטח בקרן פנסיה (על פי החובה בהסכם הקיבוצי הכללי לפנסיה מקיפה בתעשייה מיוני 1979 בין התאחדות התעשיינים וההסתדרות), וחלק ממנו בוטח בחברת ביטוח, לא יחול סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, לא על ההפרשה לביטוח מנהלים ולא על השכר המבוטח בקרן פנסיה.

סעיף 14 והצווים שהוצאו מכוחו, לרבות האישור הכללי שפורסם לראשונה ביוני 1998, דן תמיד בשכר המבוטח. כלומר, הן בהפרשה מכוח חובה הנובעת מהסכם קיבוצי או מצו הרחבה, והן על פי האישור הכללי הנ''ל, אפשר להחיל את סעיף 14 על ''שכר מבוטח'' - אותו חלק מהשכר המבוטח שבגינו הופקדו כספים ביעד שנקבע: קרן פנסיה, קופת גמל אחרת או ביטוח מנהלים. אם רק חלק מהשכר מבוטח על פי ההסכם הקיבוצי, לדעתי על אותו חלק בשכר יחול הפטור לפי סעיף 14, והכספים שם באים במקום פיצויי פיטורים ולא על חשבונם.

פרשנות שלפיה עם פיצול השכר מתבטל כל הפטור היא פרשנות מרחיקת לכת ומחמירה עם המעביד, לדעתי מעבר לנדרש.

אמנם ניתן לסבור, כפי שסבר בית הדין הארצי, שאם לא קוימה חובת ההפרשה לאותו יעד במלואה, כי אז לא יחול כלל הפטור גם על אותו חלק מהשכר שנשאר מבוטח ביעד ''המתאים'', אך כאמור לדעתי זוהי פרשנות מרחיקת לכת.

יש לזכור כי מדובר בביטוח פנסיוני ובצורכי העובד, עובדות שהיו קיימות גם בטרם נקבעה זכותו הבלעדית של העובד לקבוע את קופת הגמל שבה יופקדו כספיו וכספי המנהלים. לעתים צורכי העובד מחייבים פיצול השכר המבוטח גם לביטוח מנהלים, והבטחת סכום חד פעמי במקרה מוות או פרישה. לגישה הפטרונית של משפט העבודה המגן, האוסרת על העובד כל ''ויתור'' על זכויותיו או אף שינוי קטן לפי צרכיו, יש להציב גבולות של היגיון.

לעניין השכר שבוטח בקרן הפנסיה, העובד זוכה לכל הזכויות, ואין סיבה שהוראת ההסכם הקיבוצי על החלת הפטור לפי סעיף 14 לא תחול על חלק זה בשכר. יתר על כן, מדובר בזכויות פנסיה ולא בחיסכון גרידא, וזו המטרה שהכול מכוונים אליה זה שנים, לרבות בשינויי חקיקה בשנים האחרונות.

אמנם בהתאם לפסק הדין מדובר בתקופה שלפני חקיקת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס''ה-2005 (להלן: ''חוק קופות הגמל''), ולמעשה הוא חל רק על הפרשות של עובדים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי הישן לפנסיה מקיפה בתעשייה, מיוני 1979 (אני מקווה שזו הייתה כוונת בית הדין הארצי), אך לדעתי גם לגבי עובדים אלה לא נכון היה לקבוע הלכה כפי שנקבעה בפסק הדין. נזכיר - סעיף 20 לחוק קופות הגמל הקנה לעובד חופש בחירה מוחלט בכל יעד של קופת גמל.

נספח 3 להסכם הקיבוצי בדבר פנסיה מקיפה בתעשייה מ-1979, שהחליף את הנספח הקודם במסגרת תוספת 17 להסכם (זו שנתנה אפשרות למפעלי ביוטכנולוגיה, אלקטרוניקה ותוכנה לעשות הסדר ביטוח אחר), מאפשר למעבידים בתחומים אלו לערוך הסדר ביטוח אחר לעובדים. זו כוונת התוספת המהווה חלק בלתי נפרד מההסכם הקיבוצי שבו אנו דנים.

בנספח 3 זה אין חובה לאשר את ההסדר בנפרד, על ידי צו של שר העבודה, לצורך החלת סעיף 14. עצם ההפרשה להסדר ביטוח שונה מקרן פנסיה מחילה את הפטור לפי סעיף 14.

כלומר, לא רק על ההפרשות לקרן הפנסיה מבטחים וגדיש יחול סעיף 14, אפילו על ההפרשות לביטוח מנהלים לאחר פיצול השכר המבוטח ב-1999 יחול הסעיף, ולא היה צורך להשלים את חוב הפיצויים לסכום שנצבר בפוליסה. קל וחומר שלא היה מקום לחייב את המעביד להשלים פיצויים שנצברו במבטחים ובגדיש (שהופרשו על פי ההסכם הקיבוצי), לגבי תקופה שמעבר למועד פיצול השכר המבוטח בשנת 1999.

מעבר לכך, האם העובדה שהיום קיים סעיף 20 לחוק קופות גמל, ולעובד יש זכות בחירה חופשית, משנה את הצרכים של העובד גם בתקופה שקדמה לחוק קופות הגמל? האם חופש הקניין של העובד, ובחירה דווקא בפיצול ובהפרשה לביטוח מנהלים, אינם גוברים על הוראות הסכם קיבוצי? חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הכולל את זכות אדם לקניינו, נחקקו לפני שנת 1999. מדוע בית הדין הארצי לא התייחס לתוספת 17 להסכם הקיבוצי, שנוספה להסכם הקיבוצי לפני שנת 1999, מועד פיצול ההפרשות (הוראות הסכם קיבוצי הן בידיעתו השיפוטית של בית הדין לעבודה!), ולא התייחס לאפשרות של החלת זכויות יסוד גם בשנת 1979, בתקופה שלפני העלאתם למדרגה של זכות יסוד הכתובה עלי ספר?
נמסר לי כי שאלת חלותו של סעיף 14 הייתה שולית לדיון הכללי בתיק זה, אך לא ברור לי מדוע בא-כוחו של המעביד לא העלה את השינוי שחל בהסכם הקיבוצי לפני שהשכר המבוטח פוצל, ומדוע לא התייחס לחוקי היסוד הנ''ל.

לסיכום

אולי זו ההזדמנות להעלות לסדר היום את הטיעון המשפטי שמרחף כבר עשרות שנים מעל החובה המוטלת על מעביד (מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה) להפריש דווקא ליעד מסוים ולא לאחר. דווקא בית הדין לעבודה, האמון גם על סדרי דין גמישים וגם על ''סעד מן הצדק'', הוא הפורום המתאים (לפני שמגיעים לבג''ץ) לדון בקשיחות היתרה של הוראות הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, ובפסיקה שאישרה את כפייתם כלשונם ואיששה את עוצמתם.

ראוי לציין כי חלק גדול מהעובדים שעליהם חל ההסכם הקיבוצי הישן משנת 1979 אינם מבוטחים כלל, או שמבוטחים רק בקרן פנסיה. מכאן החשיבות וההיקף של השלכות פסק הדין ברזילי מזרחי.

 

דף הבית | גירושין