על המצב העגום של ביטוח ספורטאים בישראל- תמונת מצב

פורסם: 31/7/2012

מאת עו"ד עודד סלע פורסם ב CAFÉ THEMARKER  ביום 5.9.2009
http://cafe.themarker.com/post/1210282/

ב-20 ביולי 2009, ימים אחדים לפני פתיחת עונת הפעילות של נבחרת ישראל בכדורסל 2009, הוכרז סכסוך עבודה בין ארגון שחקני הכדורסל בישראל לבין איגוד הכדורסל בישראל, בעקבות מחלוקת בסוגיית ביטוח שחקני הנבחרת. השחקנים ביקשו לדעת האם קיים כיסוי ביטוחי ראוי עבור כל אחד מהם וביקשו לראות את פוליסות הביטוח כפי שהיה נהוג בין הצדדים משנת 2004 והאיגוד מצידו טען שכיסוי כאמור קיים אך סרב להעבירו לשחקנים. סירוב האיגוד, העלה ספק באשר לאמיתות טענות איגוד הכדורסל לגבי עצם קיום הביטוח וטיבו. בסופו של דבר ולשמחת אוהדי הכדורסל, הסתיים הסכסוך יום לאחר מועד תחילת האימונים ולאחר שהאיגוד הציג באופן מסודר את הכיסויים שנערכו לשחקנים.

נושא הביטוח לספורטאים עלה במקרה זה לכותרות משום שמדובר בשחקני נבחרת ישראל בכדורסל, שחקנים בכירים וידועים, המאורגנים במסגרת ארגון עובדים יציג - ארגון שחקני הכדורסל ובאיגוד ספורט בעל תקציב גדול יחסית (איגוד הכדורסל) שביכולתו לדאוג לביטוח לשחקנים אף הרבה מעבר למינימום הנדרש בחוק.

אולם מה במקרה של ספורטאים מהשורה המתאמנים ומשתתפים בפעילות ספורט מאורגנת במסגרת אגודות הספורט השונות ? מה מצב הביטוח הנערך עבורם?

במקרים אלה הבעיה מורכבת הרבה יותר. בבלוג זה אתייחס לחובה החוקית לביטוח ספורטאים ולבעיות הטמונות בחובה זו כפי שהיא קיימת כיום.
בשנת 1988 נחקק חוק הספורט. בין היתר מחייב החוק אגודת ספורט (שהוגדרה בחוק כ"חבר-בני-אדם העוסק בענף או בענפי ספורט מסוימים והמסונף לארגון ספורט או הפועל כתאגיד עצמאי"), ארגון ספורט ("תאגיד שלא למטרות ריווח המאגד בתוכו אגודות ספורט העוסקות בענפי ספורט שונים"), התאחדות ("תאגיד שלא למטרות ריווח, המרכז והמייצג ענף או ענפי ספורט בישראל ושמכירים בו הגופים הבין-לאומיים המייצגים והמוכרים באותו ענף ספורט") ואיגוד (הגדרה זהה לזו של התאחדות) לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם.

החוק הסמיך את השר האחראי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות עם ממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט, כולו או מקצתו.

וכך, בשנת 1994 התקין שר החינוך התרבות והספורט דאז, אמנון רובינשטיין תקנות בנושא ביטוח בספורט . בתקנות נקבעו סוגי הכיסויים הביטוחיים אשר על הגוף ספורטיבי לרכוש לספורטאים הפעילים במסגרתו וכן נקבעו סכומי ביטוח מינימאליים לפיצוי ספורטאים על-פיהם יש לבטח את הספורטאים. ניתן היה להניח כי התקנות יפתרו את רובן של הבעיות הקיימות בתחום ביטוח הספורטאים, אך בפועל, לא כך הדבר.

הבעיה הראשונה הנובעת ישירות מנוסח התקנות הינה גובה הסכומים הקבועים בהן. גם אם נאכף הקבוע בחוק, והאגודה או ארגון הספורט מבטחים את ספורטאיהם, סכומי הביטוח המזעריים שנקבעו הינם סכומים נמוכים מאוד ואינם מתחשבים בעובדה כי במקרים רבים פרנסתם של הספורטאים תלויה בבריאות גופם וברגע שזה נפגע, נפגעת באופן מהותי הכנסתם, וכי בניגוד למי שאינו ספורטאי, לפגיעה גופנית אצל ספורטאי השלכות חמורות יותר מבחינת המשך קריירת הספורט שלו והיכולת שלו להמשיך בעיסוק בספורט. בעיה זו מתעצמת כאשר חובת הביטוח חלה על אגודת ספורט או ארגון ספורט קטנים בהיקפם אשר סובלים ממצוקה תקציבית ובמיוחד לנוכח העובדה כי כל טיפול רפואי בספורטאים, אפילו הפשוט מביניהם, יקר יותר מטיפול רפואי של מי שאינו ספורטאי הן בגלל הרופאים המומחים בתחום והן בשל היותן של הפגיעות חמורות יותר לאור המאמץ הגופני הרב ועייפות הגוף. לא זו אף זו - אין בתקנות סעיף הצמדה למדד וכך, סכומי הביטוח המינימאליים הקבועים בתקנות הם אותם סכומים שנקבעו בשנת 1994 שעה שמדד המחירים לצרכן עלה מאז בלמעלה מ-85% אך סכומי הביטוח המינימאליים לא עודכנו.

אגודות ספורט העורכות את הביטוחים הנדרשים בתקנות ומנהליהן, עלולות לחשוב כי ברגע שערכו את הביטוח המתחייב מהתקנות, פינה זו סגורה מבחינתן אך לא כך הדבר. דרישות התקנות הן דרישות מינימום (שאינן מונעות עריכת ביטוח בסכומים הולמים) ופוליסות הביטוח על פי התקנות הן פוליסות ביטוח "רזות" אשר במקרים רבים לא תענינה על הסכומים המשקפים את הנזק האמיתי שנגרם לספורטאי במקרה של תאונה אופציעה. יתרת הסכום שאינה מכוסה במסגרת הביטוח עלולה להתגלגל על האגודה ועל ראשיה, אם התרשלו בעריכת הביטוח בסכומים ההולמים את החשיפות האמיתיות הכרוכות בעיסוק בענף הספורט עליו הם מופקדים.

ניסיון של אגודת ספורט לתת התחייבויות לשיפוי לעוסקים בענף ספורט זה או אחר, דינו להיכשל, אף כי למראית עין הוא נראה כפתרון אפשרי לבעיה. הסיבה להעדר תוקף משפטי לשיפוי היא שאגודות הספורט הינן מוסדות ללא כוונת רווח המאוגדות במרבית המקרים כעמותות ללא הון עצמי וללא מקורות לשיפוי, אין בתקציבן ייחוד לקרן ביטוחים כלשהי, וגם אם היה הדבר מבוצע ספק רב אם הדבר אפשרי על פי דיני העמותות. המסקנה העולה מכך היא, שכתב שיפוי או התחייבות לשיפוי מאת אגודת ספורט, ארגון ספורט או ארגון ספורט כמוהו כדף ריק חסר תוכן מהותי.

לא רק אגודות הספורט חשופות לתביעות בהעדר ביטוח הולם. כך גם ארגוני ואיגודי הספורט המאגדים ענפי ספורט. הללו עורכים פעילות עצמאית, לאומית במסגרת נבחרות הספורט בגילאים השונים. כל פעילות נבחרת לרבות אימוני הנבחרת והפעילות הנלווית לה, חושפת את האיגודים ומנהליהם לתביעות, ואת הספורטאים למצב בו במקרה של פציעה או תאונה מהותית (כגון בדרך לאימון או לפעילות בנבחרת) לא יהיה מקור סביר שיוכל לשפותם ולפצותם על הנזק הריאלי שנגרם להם.
אמנם ישנם מקורות נוספים, כגון המוסד לביטוח לאומי או ביטוחים אישיים למיניהם אך מדובר בהליכים מורכבים וממילא לרוב הספורטאים, במיוחד בגילאים הצעירים, אין ביטוחים אישיים מתאימים. ועכשיו חישבו מה קורה כשמדובר בפעילות נבחרת בטורניר בחו"ל...

בעיה נוספת היא כי חברות ביטוח רבות אינן ששות לבטח ספורטאים. פעילותם הגופנית של הספורטאים חושפת אותם לפגיעות חוזרות ונשנות ומפגיעה לפגיעה הסיכוי כי הנזק לספורטאי יהא מהותי יותר, גדל. גם בעיה זו מתעצמת כאשר מדובר בספורטאים שאינם בכירים, הסיכון אליו נחשפת חברת הביטוח בבואה לבטח, נניח, שחקן כדורגל בליגה נמוכה, גדול ביותר בשל הסיכון הרב לפציעות והפרמיה הנמוכה יחסית אותה תקבל חברת הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי.

כמו כן, גם נסיבות שונות, שנראה כי אמורות להיכלל תחת הכיסוי הביטוחי, מתגלות כמוחרגות מפוליסות הביטוח לאחר קרות האירוע הביטוחי. לדוגמא, מקרה מוות חו"ח במהלך אימון. לכאורה נראה כי המקרה אמור להיות מכוסה על-ידי פוליסת ביטוח כנדרש על-פי החוק, אך מה קורה כאשר חברת הביטוח מוכיחה כי המוות אירע בשל פגם מולד? לא מעט משפחות של שחקני כדורגל שהתמוטטו על המגרש גילו כי חייהם של בניהן אינם מכוסים במסגרת הביטוח בגלל חריגים שונים שהתגלו בפוליסות.

דרך נוספת בה חברות הביטוח מחריגות אירועי פציעה מכיסוי בפוליסה היא על-ידי התייחסות בפוליסת הביטוח לרכיב "ההחמרה". כלומר, אם הפגיעה החדשה משליכה לגבי פציעה ישנה שכוסתה על-ידי פוליסה אחרת, חברת הביטוח לא תשלם בהכרח את מלוא הנזק, אם בכלל.

כפי שציינתי בראשית הדברים, כאשר מדובר בשחקני נבחרת ישראל בכדורסל או בספורטאים בכירים אחרים, המודעות לזכויותיהם גדולה יותר. הליווי התקשורתי, הליווי המשפטי ותמיכת הארגון המאגד, מאפשרים לשחקני הנבחרת ויתר הספורטאים הבכירים להכיר את זכויותיהם ולעמוד על קבלתן. גם אם הללו לא מבוטחים כראוי על ידי האיגוד או האגודה, מדובר בספורטאים המשתכרים סכומים גבוהים יחסית ויכולים במקרה הצורך (אם יהיו מודעים לכך) לערוך לעצמם ביטוחים אישיים מתאימים. כפי שהוכרז סכסוך העבודה האחרון בין ארגון שחקני הכדורסל לבין איגוד הכדורסל בשל מחלוקת בסוגיית ביטוח השחקנים כך שחקן כדורגל בכיר יכול להקפיא משא ומתן עם קבוצה בכירה רק בשל היעדר כיסוי ביטוחי מספיק לדעתו. לא כך הדבר לגבי מרבית הספורטאים בארץ. מרביתם אינם מודעים לחשיבות סוגיית הביטוח, אינם יודעים מה זכויותיהם ואינם יודעים לעמוד על זכויות אלה כשהן נלקחות מהם או לק מקוימות מלכתחילה. כמו כן, ועל אף היותם של ספורטאים בכירים מודעים יותר לזכויותיהם המצב רחוק מלהיות אופטימאלי.

בשנת 2008 נכנס לתוקף צו הרחבה בנושא פנסיה חובה במשק. הצו מחייב מתן תנאים סוציאליים מינימאליים לעובדים ומחיל את החובה להפריש כספים לביטוח פנסיוני, הכולל גם רכיב של חסכון (פנסיית זקנה) וגם רכיב של ביטוח (למקרה מוות ונכות), על כלל המעסיקים במשק. כיתר העובדים במשק, גם ספורטאים שמתקיימים בינם לבין אגודת הספורט בה הם פעילים יחסי עובד-מעביד, זכאים להפרשות כספים במסגרת צו ההרחבה, אך האם אגודות הספורט עומדות בחובתן על-פי צו ההרחבה ? נראה שלא. האם האגודות וארגוני הספורט נקטו בפעולת היערכות ראשונית לצורך שינוי עתידי בעניין? ככל הידוע לכותב מאמר זה גם לכך התשובה שלילית.

נושא הביטוח באגודות ספורט רבות ובמרבית ענפי הספורט, הינו נושא מוזנח למדי.

סכומי הביטוח המינימאליים, אי אכיפה של החובה לבטח ספורטאים, אי הבנה של טיב הכיסויים הביטוחיים והעדרן של זכויות סוציאליות בסיסיות אינם מעודדים, בלשון המעטה, את העיסוק בספורט.

כאמור, הדבר פחות רלוונטי ליחידי סגולה מקרב שחקני כדורסל או כדור-רגל בכירים המקבלים משכורות גבוהות או ספורטאי עילית אחרים, אלא לרוב רובם של ספורטאי ארצנו, כולל אלו האולימפיים אשר משכורתיהם והמצב הכלכלי של רבים מהם, צריך לבייש את כולנו.

חוק הספורט ובעקבותיו התקנות בנושא ביטוח בספורט, הביאו לשינוי כלשהו בסוגיית ביטוח ספורטאים בארץ, אך הן מהוות לא יותר מאבן הפינה בבניית הבניין של זכויות הספורטאים בארץ וביניהן הזכות לביטוח הולם ובסכומי ביטוח מתאימים ויש מקום רב לשיפור.

דף הבית | גירושין