חדשות ועדכונים

שאלות ותשובות בנושאי עבודה כללי

השאלה:
אגרונום הנותן שירותי יעוץ לחקלאים מעסיק מספר עובדים. חלקם עובדי משרד. חלקם נותנים שירות בשטח. מה חבותו של המעסיק?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:

מההגדרות בצו ההרחבה בענפי החקלאות נראה שמדובר בעובדים שהצו חל עליהם.

השאלה:

למעסיק פוליסת תגמולים וא.כ.ע בלבד ללא רכיב פיצויים.האם חובה להוסיף רכיב פיצויים?
במידה וכן גם על חשבון הקטנת ההפקדה בקופה מרכזית שפעילה? ידוע לי כי קיימת חובה גם על חשבון קופה מרכזית.

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
קופת גמל מרכזית לפיצויים היא חשבון חיסכון של המעביד בלבד. אין זה מעניינו של העובד וההפרשות לקופה מרכזית אינן מהוות קיום חובת הפרשה של רכיב הפיצויים, אם היא קיימת על פי צו הרחבה או הסכם קיבוצי.
השאלה חסרה פרט חשוב – עיסוק המעביד והאם הוא חבר בארגון מעבידים.
אם נניח שהחובה היא אך ורק על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ("פנסיה חובה"), הרי שהמעביד חייב להפריש את רכיב הפיצויים בשיעורים שנקבעו בצו, וזאת לקופת גמל אישית ולא מרכזית.
לגבי ההפרשות לקופה מרכזית – יעשה המעביד מה שירצה (בגבולות הדין) אך את חובתו להפריש את רכיב הפיצויים כאמור עליו לקיים. אגב, בקופת גמל מרכזית לפיצויים לא ניתן להפקיד כספים מעבר לחובת הפיצויים – 8.33% בגין העובדים, עם אפשרות גלישה של 10% נוספים עקב רווחים.


השאלה:
מדובר בעובדים שיש חודשים שבהם עובדים מלא יש חודשים שעובדים מספר ימים בודדים ויש חודשים שבהם לא עובדים בכלל
כלומר כל העבודה שלהם מתבססת על פרויקטים ונוצר מצב שלא ניתן לשלם את התנאים הסוציאלים באופן סדיר גם פיתרון של "ע"פ תקבול" לא נותן פיתרון לחודשים שבהם הם לא מועסקים.
מה הפיתרון למצב זה?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
ללא קשר למקור לחובת ההפרשה – הסכם קיבוצי, צו הרחבה, חוזה אישי – ההפרשות השוטפות יהיו בשיעורים משכר בפועל: אם קטן השכר קטנה ההפרשה, אם אין שכר אין הפרשה.
כדי לשמור את הכיסוי הביטוחי על העובד לשלם את מרכיב הריסק בתקופה שאין תשלום, ככל שתאפשר זאת חברת הביטוח. לחברה יש כללים ונוהל בענין זה, ויש לבררם.
מותר להחתים את העובד על מסמך בו הוא מתחייב או מסכים לשלם את מרכיב הריסק בתקופות שבהן אינו מקבל שכר, אך כמובן שאין לחייבו לעשות זאת. גם כאן, זהו נושא ביטוחי ועל הסוכן לייעץ ללקוח – העובד כיצד לנהוג, בהתאם לאפשרויות שהחברה והפוליסה מעמידות לו. יפה שהמעביד דואג לשמירת הכיסוי הביטוחי אך הדבר תלוי בהסכמת העובד.


השאלה:
מה המחויבות של המעביד?
א. האם הוא חייב לאשר לעובדת חופשה ללא תשלום בהיותה בהיריון?
ב. האם הוא חייב להפריש לעובדת בתקופה זו את ההפרשים הסוציאליים הרגילים- פיצויים, תגמולים וכו'?
ג. האם המעביד יהיה חייב לשלם לעובדת על תקופה זו של החל"ת פיצויים?
ד. האם יש הבדל במחויבויות של המעסיק לגבי תקופת חודשי ההיריון לעומת התקופה שאחרי הלידה?
ה. האם בתקופת החל"ת, בחודשי ההיריון הראשונים, ניתן לפטר את העובדת?
ו. אם צריך להפריש- על פי איזו גובה משכורת צריך להפריש? האם גם לחסכון או רק בגובה הריסק?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
מה שקובע הוא המסמך המפרט את החובה להפרשות בעת חופשת לידה ובעת שמירת היריון. אין חובות אחרות להפרשות בעת חופשה לא תשלום.
מעביד אינו חייב לאשר חופשה ללא תשלום, שאינה קבועה בחוק עבודת נשים (הפסקות לטיפולים שונים). אם רופא קובע שעל העובדת לנוח, יש לברר אם מדובר בשמירת הריון על פי חוק הביטוח הלאומי, כלומר היא זכאית לגמלת שמירת הריון מהמוסד. בכל מקרה אחר- אין שכר ולכן אין הפרשות. לפני הלידה או אחרי הלידה- מה שקובע הוא היות העובדת בחופשת לידה המזכה בתשלום! השכר הקובע להפרשות הוא השכר שלפיו נקבעות ההפרשות. אסור לפטר אישה עובדת בהריון. החוק קובע שהאיסור הוא לעובדת שעבדה ששה חודשים, אך פסקי הדין הרחיבו זאת והטילו פיצוי כספי גדול על מעבידים שפיטרו עובדת בהריון גם בתחילת עבודתה.

השאלה:
עובד פוטר ממקום עבודתו בתנאים המזכים אותו בפיצויים. העובד היה מבוטח בקרן פנסיה ''מבטחים'' במשך תקופת עבודתו וברצונו למשוך את כספי פיצויים שנצברו לזכותו. בתשובה לבקשתו למשוך את חלק הפיצויים מהקרן, נאמר לו שאין לו זכות למשוך את כספי פיצויים בלבד ועליו למשוך כל הכספים הצבורים, כולל כספי התגמולים, מכיוון שהביטוח הוא ביטוח לפנסיה. האם הדבר נכון? אם כן, מהו המקור החוקי לכך? אם הדבר אינו נכון, כיצד ניתן לשחרר את כספי הפיצויים?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
לא נאמר אם מדובר ב''מבטחים'' הוותיקה שבהסדר (בניהול מיוחד) או ב''מבטחים החדשה''.
אולם, מתשובת הקרן ברור שמדובר בקרן הוותיקה שממנה ניתן למשוך כספים, אך בכך מתבטלת הזכאות לקבלת קצבה כלשהי. ראו סעיפים 48 ו-49 לתקנון האחיד (תקנון מבטחים הוותיקה). בקרן מבטחים החדשה אפשר לפדות פיצויים בלבד. לפיכך מדובר בקרן ותיקה שהתנאים בה הם כאמור לעיל.

השאלה:
עובדת שהועסקה ערב לידה בחברה ותחת חוזה העסקה הייתה זכאית להפרשות מעסיק ועובדת לקרן השתלמות. האם חלה חובה על המעסיק להפריש לעובדת חלק המעסיק לקרן השתלמות גם בחופשת הלידה? העובדת מוכנה לשלם חלקה גם בחופשת הלידה. שאלה נוספת, מה הדין גם בחל"ת לאחר חופשת לידה

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
על פי תיקון סעיף 7א לחוק עבודת נשים התשי"ד- 1954 תוקנו תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח- 2008, והפעילו את ההוראות להפרשה לקופת גמל, לרבות קרן השתלמות, בתקופה שבעדה זכאית העובדת לגמלת שמירת הריון, ובתקופה שבעדה זכאים העובדים (עובדות או עובדים) לדמי לידה. השאלה הייתה לגבי חופשת לידה ואני מדגיש שהזכאות להפרשה כמפורט להלן חלה רק בתקופה שבעדה יש זכאות לדמי לידה. לפיכך הזכות אינה קיימת לאחר תקופה זו, גם לא בתקופה של חופשת לידה מוארכת על פי החוק, או כל חל"ת או היעדרות מעבודה הקשורים להריון וללידה. אם נהגו הן המעביד והן העובדת או העובד לשלם תשלומים לקופת גמל – ישלם המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור בתקופת הזכאות לדמי לידה, ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת או העובד באותה תקופה.
לגבי חלק העובד/ת:
המעביד ינכה ככל הניתן מהשכר האחרון שישלם לעובדת או לעובד לפני יציאתם לחופשת לידה, סכום שלא יעלה על חלק העובד/ת בעד שני חודשים, וזאת בנוסף על ניכוי חלק העובד/ת בעבור החודש שבעדו שולם השכר האחרון האמור. כך ימומנו שלושה חודשי תשלום לקופת הגמל. אם לא ניכה המעביד את הסכומים הנ"ל, או לא ניכה את מלוא התשלום עבור שני חודשים, ישלמו העובד או העובד את היתרה באמצעות מקדמות על חשבון שכר העבודה שישלם להם המעביד לצורך זה. כלומר את היתרה יממן המעביד והיא תחשב כמקדמת שכר עבור תקופת העבודה שלאחר חזרתם לעבודה.
ההוראה החשובה ביותר בעניין זה, ויש להקפיד על קיומה, היא שבכל מקרה, גם אם לא שילמו העובדת או העובד את חלקם, על המעביד לשלם את התשלומים לקופת הגמל, חלקו וחלק העובד/ת, במועדים שבהם היה משלם את התשלומים האמורים אילולא חופשת הלידה.
על המעביד למסור לעובד/ת הודעה בדבר ההוראות שבתקנות הנ"ל בתוך זמן סביר מיום שנודע לו על ההריון של העובדת, ולגבי עובד – בתוך זמן סביר מיום שהעובד הודיע לו כי בכוונתו לצאת לחופשת לידה.

השאלה:
האם כשלא חל סעיף 14 העובד חייב לבחור מסלול סולידי לפיצויים (למרות סעיף 20)?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
כדי למנוע נזק למעביד אם לא חל סעיף 14, אין לעובד חופש בחירה מוחלט של היעד להפקדת רכיב הפיצויים. מותר לו להפקיד במסלול ברירת מחדל של קופת גמל. אם אין מסלול ברירת מחדל, רכיב הפיצויים יופקד במסלול שאין בו סיכון, על פי בחירת העובד אך מותנית בהסכמת המעביד. מאחר שאין מסלול ברירת מחדל, אין זכות בלעדית לעובד, ואי אפשר להפקיד במסלול אחר ללא הסכמת המעביד, שיבחר כמובן במסלול שאין בו סיכון רב בהשקעה, שזהו בלשון המקצועית מסלול "סולידי", אך אין הגדרה בחוק קופות גמל ל"מסלול סולידי".

השאלה:
עובד נמנע מלאשר החרגת גב באובדן כושר עבודה - מכתב יצא לעובד ולמעביד על כך שאין לו כיסוי למקרה אובדן כושר. לימים נפגע העובד בתאונת עבודה:
1. האם המעסיק צריך להמשיך ולשלם את הביטוח גם בתקופת ימי המחלה?
2. האם המעסיק חשוף משפטית לתביעה מהעובד למרות שידע שאין כיסוי לאובדן כושר?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
לא ברורות לי העובדות. העובד "נמנע מלאשר"- העובד אינו קובע אם התקבל לביטוח אם לאו, זו זכותו הבלעדית של המבטח.
לכן השאלה העובדתית היא- האם נעשה ביטוח למקרה אבדן כושר העבודה או לא? אני מניח שכיסוי זה לא נכלל בביטוח שנערך לעובד, אם כך- מה השאלה? אם אין ביטוח, אין ביטוח!
על המעביד להמשיך בתשלום הפרמיות כמובן, כי אין כל ביטוח למקרה מחלה או פגיעה. המעביד חשוף מאד לתביעה- מהמידע שמסרת עולה שהביטוח היה נערך, אך בהחרגה מסוימת. על המעביד מוטלת החובה להתריע בפני העובד על כך שבגללו לא נערך הביטוח, וכן לברר בחברת הביטוח כיצד לערוך ביטוח זה ללא אישור העובד. אמנם הנוהל מחייב קבלת הסכמה על החרגות בכיסוי, אך להתעלם ולהשאיר את העובד ללא כיסוי ביטוחי חיוני? לדעתי אם עובדת ההחרגה הגיעה לידיעת העובד, ניתן לערוך את הביטוח עם ההחרגה, בציון העובדה שלא נתקבלה תשובת העובד. יש לזכור- את הפרמיה לביטוח זה משלם המעביד, והוא יכול לדאוג לעריכת הביטוח גם ללא "אישור" העובד, שהוא פורמאלי בלבד. והיכן סוכן הביטוח? האם הוא הסביר לעובד את החומרה שאי מתן הכיסוי? זהו חלק מחובתו על פי החוק.
אי אפשר לסיים ללא תמיהה על דרך פעולתם של כל המעוקבים: אף אחד מהם לא מצא לנכון לדאוג לקיום הביטוח, גם ללא אישור העובד?

השאלה:
לעובד המועסק בהסכם אישי מופקדים על ידי המעסיק לפוליסת ביטוח מנהלים: 5% לתגמולים, 8.33% לפיצויים ו-0.7% לביטוח אובדן כושר עבודה קבוצתי שחל על כלל עובדי המפעל. בהסכם העבודה הוחל סעיף 14. אם העובד יבחר להיות מבוטח בפוליסה שאינה קבוצתית שעלותה גבוהה יותר, האם המעסיק יוכל להגביל את בהסכם העבודה האישי את השתתפותו בעלות הביטוח ל-0.7% בלבד שהוא התעריף הקבוצתי?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
אני מניח שמדובר בהסכם על פי האישור הכללי לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. יש לעמוד בכל הדרישות של האישור הכללי. מעבר להפרשות לביטוח מנהלים עבור פיצויים ותגמולים, קיימת חובת הפרשה לביטוח למקרה אבדן כושר העבודה, המבטיח פיצוי חודשי כמפורט להלן.
בביטוח מנהלים על המעביד לשלם פרמיה לביטוח פיצוי חודשי במקרה אבדן כושר העבודה, שיבטיח פיצוי חודשי בשיעור 75% מהשכר, אך בפרמיה שלא תעלה על 2.5% מהשכר. אם הביטוח יעלה פחות מ 2.5% מהשכר – מה טוב. המעביד רשאי לשלם פרמיה נמוכה יותר, אך הביטוח יבטיח פיצוי בגובה 75% מהשכר המבוטח. אם תשלום המעביד אינו מבטיח ביטוח בגובה האמור, והתשלום ששילם היה קטן משיעור של 2.5% מהשכר המבוטח – לא עמד המעביד בתנאי לפטור לפי סעיף 14 על פי האישור הכללי. על המעביד לשלם את מלוא הפרמיה או להבטיח פיצוי חודשי בשיעור האמור. הסכם עבודה עשוי לשנות זאת כפי שמתואר בשאלה, ואם אין חובה ממקור אחר על המעביד, לתשלום מלוא הפרמיה לביטוח בגובה האמור, הדבר מותר, אך תנאי האישור הכללי לא קוימו במלואם, ופטור מתשלום פיצויים לפי סעיף 14 לא יהיה!
בדרך כלל הסכם עם קבוצת ביטוח מאפשר הקניית תנאים טובים לעובדים, ולעיתים הוא מקנה למעביד אפשרות רכישת ביטוח אובדן כושר עבודה בפרמיה נמוכה כאמור. אני מכיר הסכמי ביטוח פנסיוני ולא ידוע לי על בעיות של מעבידים ביישום הסכם כזה. אם מדובר בעובד ספציפי, המוכן לוותר על התנאים הטובים שהשיג המעביד, ודורש ביטוח בקופת גמל אחרת בה לא ניתן לרכוש את הביטוח לאובדן כושר עבודה במחיר הזול – זהו מקרה יוצא דופן ולא ברור לי כיצד אין מצליחים לשכנע עובד להצטרף ליתר העובדים הזכאים לתנאים עדיפים. האם העובד יעדיף תנאי ביטוח פנסיוני נחותים יותר, רק כדי למנוע מהמעביד חסכון בתשלום פרמיה לביטוח אבדן כושר העבודה? תמהני.

השאלה:
קיבוץ שנמצא ביהודה ושומרון בשטח C, (דהיינו מעבר לקו הירוק ובשליטה אזרחית וביטחונית מלאה של מדינת ישראל), מעסיק עובדים זרים בענף החקלאות וכן הוא מעסיק פלשתינאים בחקלאות ובתיירות. מהן חובות המעסיק בביטוח פנסיוני לגבי העובדים הזרים? מהן החובות לגבי העובדים הפלשתינאים?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:

על פי פסה"ד בבג"ץ גבעת זאב חלה על מעבידים ישראליים בשטחי - C בישובים ישראליים ואזורי תעשייה ישראליים ביהודה ושומרון חובת הפרשה לביטוח פנסיוני עבור עובדיהם תושבי האזור שאינם אזרחי ישראל. בג"ץ השווה את מעמדם בעניין זה לעובדים ישראליים. בג"ץ קבע כי מבחן "מירב הזיקות" המופעל במקרה זה מבסס את המסקנה כי יש להחיל על יחסי העבודה בין מעבידים ישראליים לעובדיהם המקומיים בשטחים, את דין העבודה הישראלי. מדובר באיזורים שהם מובלעות ישראליות ביהודה ושומרון. זיקתם של יחסי העבודה לדין הישראלי אמיצה יותר מזיקתם למדינת ירדן ולדיניה (על התושבים המקומיים חלים הדין הירדני וצווי מפקד האזור). יש לשאוף שיחול דין שווה על כל העובדים שאין ביניהם שונות רלוונטית, בהיותם מבצעים עבודה שווה או שוות ערך. כשם שעל התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק בישראל אצל מעביד ישראלי יחול הדין הישראלי, כך יחול הדין הישראלי גם על התקשרותו של עובד פלסטיני המועסק אצל מעביד ישראלי "במובלעת ישראלית", ככל שהוא מבצע עבודה שווה או שוות ערך. לאחר הניתוח המשפטי כמפורט עליל, הגיע בג"ץ למסקנה כי בנסיבות אלה חל הדין הישראלי על יחסי העבודה שבין מעבידים ישראליים לבין עובדים פלסטינים תושבי האזור.
לפיכך חלה על הקיבוץ המעסיק עובדים מקומיים בחקלאות, חובת הפרשה עבורם על פי צו ההרחבה בענפי החקלאות. הצו מחייב בגין עובדים זמניים הפרשה לפנסיה יסוד (שלא קיימת היום אך ניתן להפריש שיעורים אלה לקרן פנסיה חדשה)– 6% על חשבון המעביד, 5.5% חלק המעביד. בנוסף מחייב צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ("פנסיה חובה") להוסיף את רכיב הפיצויים. בשנת 2010 שיעור רכיב זה הוא 2.5% מהשכר.
עבור עובדים קבועים וחודשיים החובה היא להפרשות תגמולים בשיעור הנ"ל בתוספת 4.5% רכיב פיצויים. בשנת 2013 יעלה רכיב הפיצויים לעובדים קבועים ל 5% מהשכר, על פי צו ההרחבה ל"פנסיה חובה". יש להניח שיקשה על מעביד לשלם זאת לקרן פנסיה, אך סוכן ביטוח או יועץ פנסיוני ימצא דרך לאפשר לו לקיים את חובתו.
לגבי עובדים זרים, שאינם תושבי יהודה ושומרון, אלא תאילנדים, החובה על פי חוק עובדים זרים היא הפרשה על חשבון המעביד בסך 700 ₪ לקרן מיוחדת. הקרן טרם אושרה ועל פי הנחיית משרד התמ"ת על המעביד לשלם את הכספים לחשבון בנק נושא רווחים על שם העובד הזר. הכספים ישולמו לו עם עזיבתו את הארץ.

השאלה:
מעסיק ערך פוליסות ביטוח מנהלים לכ- 80 עובד ים המועסקים על ידו. לפוליסות אלו מופקדות הפקדות בשיעורים הבאים: 8.33% לפיצויים, 2.5% תגמולי מעסיק ו-2.5% תגמולי עובד . המעסיק שנקלע למצוקה כלכלית, מבקש לבצע הפחתה בשיעור ההפקדה לפיצויים ולהעמידו על 2.5% – שיעור ההפקדה לו הוא מחויב בחוק.
1. האם חייב המעסיק לקבל את הסכמת ה עובד ים להפחתה כאמור בשיעור ההפקדה לפיצויים?
2. האם יוכל המעסיק לבצע את ההפחתה באופן חד צדדי למרות שבהסכם מול ה עובד צוין שיעור ההפקדה המלא?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
לא צוין בשאלה מהו עיסוקו של המעסיק ולכן התשובה שלהלן ניתנת בהנחה שמדובר רק בחובה על פי צו ההרחבה הידוע כ''פנסיה חובה''.
ההפקדה הקיימת של רכיב הפיצויים מהווה ראייה ל הסכם עבודה . לא ניתן לשנות הסכם עבודה באופן חד צדדי.
שינוי חד צדדי של הסכם העבודה על ידי המעסיק מהווה הפרה בנסיבות המקנות ל עובד המתפטר בשל כך זכאות ל פיצויי פיטורים .
בשולי הדברים אוסיף כי אם ההפרשה נעשתה מכח צו ההרחבה האמור, הפרשת המעביד לפיצויים בשיעור 8.33%, פטרה את המעביד מחובת תשלום פיצויים בגין השכר המבוטח ותקופת ההפרשה, אם המעביד הודיע על כך לקופת הגמל עם העתק ל עובד (כפי שאני מקווה שעשה). יש בכך כידוע יתרון למעסיק ואני ממליץ שישקול המשך ההפרשה כסדרה.
אם אין מקור אחר לחובת הפרשה, רשאים המעביד וה עובד ים להסכים על הקטנת ההפרשה. יחד עם זאת, יש לזכור שבהתאם לצו ההרחבה, שיעור ההפקדה יגיע ל 5% בתוך כשנתיים וחצי.


השאלה:
פנה אלינו עובד שבתחילת העסקתו חתם על סעיף 14 מול המעסיק ומפרישים לו 18.33% לקרן פנסיה. הוא רוצה דווקא לעבור לקופת גמל לא משלמת. הסוכן אמר לו כי הוא לא יכול לעבור לקופה לא משלמת כי לא חל עליה סעיף 14 ובגלל שהוא חתום על סעיף 14 לא ניתן לבצע העברה. העובד טוען כי אין לו בעיה לא להיות חתום על סעיף 14 אולם לדבריו לפי החוק הוא זכאי לבחור את המוצר הפנסיוני והוא רוצה קופת גמל. האם יכול לדרוש מהמעסיק לעבור לקופת גמל ולמעשה לא להיות חתום על סעיף 14?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
העיקרון נקבע בסעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) – העובד קובע היכן יופקדו כספי העובד והמעביד. חשוב מאד שהוא יעשה זאת לאחר קבלת ייעוץ מבעל רישיון כחוק. היועץ/סוכן חייב לעמוד בדרישות חוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני, לרבות מתן מסמך הנמקה מפורט. וודאי כך הדבר במקרה שהעובד מבקש להעביר כספים מקרן פנסיה לקופת גמל לקצבה לא משלמת, פעולה תמוהה ביותר, בהנחה שמדובר בכל כספי ההפרשה לקופת גמל.
מעבר לכך, במקרה זה נעשו כנראה כבר בעבר פעולות בלתי תקינות. האישור הכללי לפי סעיף 14 מפרט את ההפרשות לקרן פנסיה , ויש בהן רק שתי אפשרויות – הפרשה של 17.5%מהשכר המבוטח, מתוכה 12% על חשבון המעביד, או הפרשה בשיעור 19.83%, מתוכה חלק המעביד הוא 14.33%. אין באישור הכללי אפשרות להפרשה לקרן פנסיה בשיעור 18.33%. המשמעות – סכנה שהמעביד לא יזכה לפטור כלשהו מחובת תשלום פיצויי פיטורים, או במקרה הטוב – פטור בשיעור של 93% מחובת תשלום פיצויים! את הפטור האמור בשיעור 93% מחובת הפיצויים ניתן לקבל רק בהסכם בין המעביד והעובד המפרט את שיעורי ההפרשה וקובע שהפטור מחובת תשלום פיצויי פיטורים יהיה בשיעור 93% מהפיצויים. הסכם זה יישלח לממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד התמ"ת ורק חתימתו תאשר את הפטור החלקי האמור.
חתימה על הסכם לפי האישור הכללי, כאשר שיעור ההפרשה לקרן פנסיה הוא 18.33% אינו מקנה פטור של 100% מחובת תשלום פיצויי פיטורים. למרות שהדברים נאמרו ונכתבו שוב ושוב, עדיין מטעים את המעבידים. סוכני ביטוח או יועצים פנסיוניים היוזמים מעשה כזה חושפים את עצמם לתביעה מצד המעביד!
לגבי העברת כספים לקופת גמל לקצבה לא משלמת – כאמור ייעוץ כזה חושף את היועץ לסכנה גדולה אחרת. מצער לגלות שהעובד, עם ייעוץ מקצועי או בלעדיו, פועל בניגוד לכל הגיון.


השאלה:
האם לעובד שיש לו סעיף 14, זאת אומרת, שהכספים שבקופה שייכים לו בכל מקרה (גם של התפטרות בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, וגם של פיטורים) האם גם לעובד כזה – עם סעיף 14 - יש חובה לתת מכתב שחרור בתוך 15 יום לפי סעיף 20(ה) לחוק הגנת השכר?

סעיף 20 (ה) לחוק הגנת השכר:
מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
בוודאי. הרי ללא מכתב שחרור לא יוכל העובד לקבל את הכספים. מה יעשה העובד אם המעביד אינו מוכן למסור אפילו מכתב על סיום העבודה? אמנם מאז כבר חוקק חוק הודעה לעובד, אך חוק הגנת השכר לא שונה וסעיף 20(ה) לא נמחק.
יתר על כן, בית הדין הארצי לעבודה כבר פסק שאם המעביד אינו מוסר הודעה לקופת הגמל בתוך 15 יום, חלות ההוראות בענין פיצויי הלנה – בדיוק אלה בסעיף 20(ה) הנ"ל.
היכן כתוב שהחלת סעיף 14 משחררת את הכספים ללא הודעת המעביד? סעיף 14 נחקק עם החוק, בשנת 1963 ומעולם לא "עודכן" ברוח זו.
החובה קיימת בין אם חל סעיף 14 ובין אם לא.


השאלה:

בין העובד למעביד נחתם הסכם על פי האישור הכללי לפי סעיף 14. על המעביד לא חל הסכם קיבוצי או צו הרחבה (כמובן מלבד צו ההרחבה בענין "פנסיה חובה"). המעביד נוהג לתת לעובדים לעובד הלוואות, שהעובד מחזיר על ידי ניכוי ממשכורתו.
בעת מתן ההלוואה נכלל בחוזה ההלוואה סעיף בלשון זו:
"אם העובד עוזב את מקום העבודה ועדיין לא סיים להחזיר את תשלומי ההלוואה, המעסיק יקזז את יתרת חוב ההלוואה מכספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל"

1. האם רשאי המעביד לנהוג כך ?
2. האם אין בכך הפרה של ההסכם על פי האישור הכללי לפי סעיף 14 ?
3. האם בקיזוז יתרת חוב ההלוואה מהפיצויים, אין המעסיק מעקר מתוכן את הוראות האישור הכללי לפי סעיף 14 ובכך הוא חשוף לתביעה להשלמת פיצויים לעובד (בהנחה שהעובד עזב בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים)?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
אם נחתם הסכם על פי האישור הכללי לפי סעיף 14, לא ניתן לקזז או לנכות דבר מהכספים הצבורים בקופות הגמל או בלשון נכונה יותר - אסור להחזיר כספים כלשהם למעביד, אלא על פי תנאי האישור הכללי שהם תנאי ההסכם שנחתם.
סעיף 20(ב2) לחוק הגנת השכר קובע: "המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצויי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים."
במה דברים אמורים – בפיצויי פיטורים שהמעביד משלם או חייב לשלמם, אך אין מדובר בכספים הצבורים בקופת גמל. ההסכם לפי האישור הכללי מונע את החזרתם למעביד.
הסעיף כפי שצוטט מהסכם ההלוואה אינו תקף.
המעביד יוכל לנכות את חוב ההלוואה (אם הוא מוכח ואינו שנוי במחלוקת) מכספים שהוא אמור לשלם לעובד – הפרשי פיצויים, מעבר לצבירה בקופות גמל, או על פי סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, המקנה למעביד זכות לנכות מהשכר האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו.
אלה הן אפשרויות הקיזוז/ניכוי היחידות העומדות למעביד בעת סיום העבודה.


השאלה:
לעובד ביטוח מנהלים בפוליסה מעוקלת. העובד נמצא באובדן כושר עבודה ותובע את חברת הביטוח.
מה דין כספי האובדן כושר עבודה? האם ניתן לעקל באופן מלא או חלקי כספי אובדן כושר עבודה?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
כספים בקופת גמל לקצבה אינם ניתנים כלל לעיקול. לא פיצויים ולא תגמולים.
כספי פיצויים אינם ניתנים לעיקול גם בקופת גמל שאינה לקצבה (קופת גמל אישית לפיצויים - הונית ישנה).
בהנחה שהעיקול היה תקין, כל קצבה מקופת גמל נהנית מהגנה על פי סעיף 8(ה) לחוק הגנת השכר כאילו היא שכר עבודה.
לפיכך, בכל מקרה קצבת אובדן כושר עבודה שתשולם תיחשב כמשכורת לעניין עיקול ולכן על פי הקבוע בסעיף 8 הנ''ל נראה שכמעט כל הקצבה תשולם למבוטח, תלוי בגודל המשפחה.


השאלה:

מעסיק מפקיד ל עובד עפ''י צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק (פנסיה חובה). לרכיב הפיצויים הוא הפקיד את השיעור המלא - 8.33%. על ההפרש שבין ההפקדה המלאה ובין חובתו עפ''י צו ההרחבה לא הוחל סעיף 14.
אם העובד מתפטר בנסיבות שאינן מזכות ב פיצויי פיטורים , האם יכול המעסיק לתבוע החזר כספי פיצויים, שהופקדו מעבר לשיעור המתחייב עפ''י צו ההרחבה?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
כן. המעסיק יכול לתבוע את כספי הפיצויים שהופקדו מעבר לחובתו עפ''י צו ההרחבה.
סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר החזר כספים למעביד מקופת גמל לקצבה בנסיבות סיום עבודה שאינן מזכות בפיצויים, אם הסכם קיבוצי או הסכם אחר קובע כך.
צו הרחבה מרחיב את ההוראות של הסכם קיבוצי גם על מעבידים ו עובד ים אחרים. פנסיה חובה נקבעה ב הסכם קיבוצי שהורחב בצו הרחבה. לפיכך התנאי של סעיף 26 מתקיים. קיים הסכם קיבוצי החל על כל המעבידים מכוח צו הרחבה , והוא מאפשר החזר כספים למעביד מ קופת גמל לקצבה .
מעבר לכך, צו הרחבה הופך לחלק מהסכם העבודה או חוזה העבודה החל על המעביד וה עובד , והרי לך שוב ''הסכם אחר'' כפי שנדרש בסעיף 26. גם אם הסכם עבודה בעניין הפרשה לקופת גמל והחזר למעביד לא נעשה בכתב בין המעביד וה עובד , הרי שהוא מבוצע בפועל ולכן ניתן להוכיחו, לפיכך שוב, מדובר ב''הסכם אחר''.
מעל כל זאת – תקנוני קרנות הפנסיה החדשות ותנאי פוליסות ביטוח מנהלים מאפשרים בתנאים האמורים להחזיר למעביד את כספי הפיצויים (במקרה זה כמובן רק את העודף שמעל הפרשת החובה על פי צו ההרחבה).
לכן מתקיים התנאי בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים , וקיים '' הסכם קיבוצי או הסכם אחר'' הקובע שניתן להחזיר כספים למעביד מ קופת גמל לקצבה .


השאלות:
1. האם המעסיק ישלם את יתרת הכספים לאלמנתו של העובד או שעליו לפעול עפ"י צו ירושה?
2. האם המעסיק צריך להחתים עובדים על טופס שבו מציין העובד את מוטביו?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
מעסיק מחתים בכל שנה את העובד על טופס מיוחד (ט' 101) ובו נקובים שמות האשה/הבעל והילדים.פיצויי פיטורים המשולמים על פי סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 ישולמו לאלה הנקובים באותו סעיף ואין כל צורך בצו ירושה או מסמך אחר. לגבי שכר שלא שולם בחיי העובד, הוא ישולם על פי סעיף 7 לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 לידי מי שהעובד הורה לעניין זה; אם העובד לא הורה, השכר ישולם לבן זוגו ובאין לו בן זוג – ליורשו. רק במקרה האחרון ישולם השכר כאמור ליורש, והיורשים נקבעים כמובן בצו ירושה או בצו קיום צוואה.

השאלות:
עפ"י הנחיית משרד התמ"ת, בתקופת המעבר עד להקמת חשבון ייעודי שיקלוט הפקדות עבור עובדים זרים, הכספים יופקדו לחשבון בנק על שם העובד.
1. האם מעסיק המפקיד לחשבון כאמור, ממלא את הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה בעניין הביטוח לנכות ושאירים?
2. האם המעסיק יכול להעביר לעובד המסיים את עבודתו, את כל הכספים שנצברו בחשבון?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
סעיף 1יא לחוק עובדים זרים קובע שכספים עבור עובדים זרים כמשמעותם בחוק לא יופקדו בקופת גמל למרות האמור בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה. הכספים יופקדו בקרן מיוחדת שתאושר. אולם, טרם אושרה קרן כזו. לפיכך ועל פי המלצת משרד התמ"ת יש להפקיד את הכספים בחשבון בנק נושא רווחים על שם העובד הזר. אוסיף כי ניתן לעשות זאת גם בפוליסת חיסכון שאינה קופת ביטוח. על פי החוק הכספים ישולמו לעובד הזר עם עזיבתו את הארץ בסיום עבודתו. מהכספים ינוכה מס בשיעור 15%. מאחר שאין להפקיד בקופת גמל, לא יחולו הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק בעניין יעד ההפקדה. לעומת זאת תחול על פי הוראות החוק חובת הפקדה בשיעורים שנקבעו, אך לא פחות מהסכום שנקוב בסעיף 1יא לחוק – 700 ש"ח לחודש צמודים למדד. לעניין הביטוח לנכות ושאירים- החוק מחייב תשלום לקרן ולא ביטוח. בתי המשפט קבעו לגבי עובדי סיעוד שחוק עובדים זרים חל ולא חייבו בביטוח למקרי מוות ונכות, למרות שההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הסיעוד מחייב ביטוח כזה.


השאלה:
1. אם העמית נפטר לאחר סיום עבודתו, מיהם הזכאים לכספי הפיצויים שנותרו בקופה לאחר מותו?
2. האם קיימת אבחנה בין מצב שבו נותרו כספים בקופה לאחר שבוצעה התחשבנות במס טרם הפטירה, ובין מצב שבו עדיין לא בוצעה ההתחשבנות במס?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
הזכאות לפיצויי פיטורים קמה עם סיום העבודה. העובד קיבל אותם או זכאי להם גם אם לא משך אותם מקופת הגמל (המעביד מודיע לקופה על שחרורם לעובד), ולא יחולו הוראות סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים. מרגע זה הם שייכים לעובד ולאחר מותו - למוטבים על פי תקנון הקופה. התחשבנות המס שלא נעשתה עד אז תיעשה על פי נתוני העובד המנוח. במות העובד, כספים בקופת גמל הרשומים לזכותו ישולמו על פי תקנון הקופה בכפוף לסעיף 147 לחוק הירושה, (כלומר הם אינם נכללים בעזבונו אלא אם כן קבע כך העמית במפורש) בהוראת מוטבים לקופת הגמל או בצוואה שנמסרה לה לפני מותו (כפי שנקבע בפסקי דין של בית המשפט העליון).
 

דף הבית | גירושין