חדשות ועדכונים

שאלות ותשובות בנושא גמל

השאלה:
תקנה 20 לתקנות קופות גמל קובעת, שקופת גמל תקבל את התשלומים לקופה מהמעבידים, לא יאוחר מהמועד המוקדם מבין אלה:
(1) שבעה ימי עסקים מיום תשלום המשכורת החודשית לעובד;
(2) חמישה עשר ימים מתום החודש שבעדו על המעביד לשלם את המשכורת לעובד.
מעסיק, אשר משלם את שכר העבודה לעובדיו ב-9 לכל חודש, מעביר את ההפקדות לקופות גמל עבור עובדיו לסוכן הביטוח, עד ל-15 לכל חודש. האם בהעברת הכספים לסוכן הביטוח עד ל-15 לכל חודש המעסיק פועל כשורה, או שמא הוא מסתכן בתביעה כנגדו בגין איחור בהעברת הכספים?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
חוק חוזה הביטוח בסעיף 34 קובע: "לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח..... כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן". קרן פנסיה היא מבטח וחל עליה חוק חוזה ביטוח. עקרונות החוזים, המצג, ושוויון הדינים מחילים לדעתי הוראה זו גם על קופות גמל לא משלמות לקצבה, גם ללא הוראות דין מיוחדות לכך. בחברות ביטוח העניין מוסדר בהוראות בדבר הפקדת הכספים על ידי הסוכן בחשבון נאמנות, וכך מקבלים הכספים את מועד התשלום לסוכן כמועד קבלת הכספים על ידי חברת הביטוח. בקרוב יותקנו תקנות המסדירות זאת גם לגבי הפקדה בקופת גמל.
לכן, אם לא היתה כל הוראה של חברת הביטוח, כי אין לשלם את הפרמיות השוטפות לסוכן, סוכן הביטוח של המעסיק ייחשב לשלוחה של חברת הביטוח לעניין קבלת דמי הביטוח, ואין מניעה להעביר אליו את הפרמיות החודשיות עד ל-15 לכל חודש. לגבי קופות גמל, ראו לעיל.


השאלה:
ישנם מקרים בהם נפתחת קופת גמל על שם הקטין כאשר פותח הקופה אינו ההורה אלא מקנה מתנה (סבא, סבתא וכד'). בטופס ההצטרפות מציין מקנה המתנה במפורש כי רק לו יש זכות לבצע פעולות ולא להורים. לרוב מקנה המתנה אינו מידע את ההורים (לעיתים ההורים פרודים או בסכסוך או שקיים חשש שימשכו את הכספים שלא לטובת הקטין) ומייעד את הכספים לטובת הקטין. כאשר קיים צורך לבצע פעולה בקופה כמו העברה או משיכה האם חייבת חתימת ההורים על הבקשה (למרות שמקנה המתנה ציין במפורש כי רק הוא רשאי לפעול)?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
היום אין כל הצדקה לפתוח קופת גמל על שם קטין. הוא לא יוכל למשוך כספים, ללא קנס גבוה, לפני גיל הפרישה!
על קופות גמל חלות תקנות מס הכנסה ובהן העמית הוא בעל הכספים. נותן מתנה יכול לתת הוראות רק בחשבון בנק אך לא בקופת גמל המוסדרת בתקנות. רק העמית נותן לה הוראות לגבי חשבונו. בהיות העמית קטין – רק אפוטרופוס רשאי לפעול בשמו, גם בעניין זה. כידוע על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ההורה הוא האפוטרופוס הטבעי של ילדו.
לפיכך לכל פעולה יש צורך בהסכמה בכתב של ההורים.


השאלה:
האם קיים בקופות גמל אישית לפיצויים סעיף/מושג בשם "העברת בעלות ללא תנאי" על כספי פיצויים. הכוונה כי כספי הפיצויים יהיו שייכים לעובד והמעסיק לא יהיה רשאי למשוך אותם בחזרה אליו. אני יודע שיש סעיף 14, אבל אין הכוונה לסעיף זה, שכן בסעיף 14 המעסיק אינו חייב להשלים חוב וותק וכו'.

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
זכאות לפיצויים ללא תנאי או החלת סעיף 14, הכל נעשה על ידי המעביד (בהסכמת העובד כמובן), ואין בקופת גמל כלשהי הוראה הקובעת זאת. הקופה ותקנונה אדישים לכך. כלומר התקנון מאפשר תשלום למי שזכאי לו לפי החוק או לפי הסכם קיבוצי. בקופת גמל לפיצויים לשעבר (היום קופת גמל לא משלמת לקצבה) שאינה קופת ביטוח, התקנון אינו דן ב"העברת בעלות ללא תנאי". בפוליסות ביטוח מנהלים יש התייחסות לסעיף 14.בכל קופות הגמל, לרבות קופות ביטוח יש נוהל לצורך קבלת הוראות המעביד לזכאות אוטומטית לפיצויים. הדבר נקבע מיד בתחילת ההפקדה ונרשם בקופה/בפוליסה.
נראה שיש בלבול בין זכאות ללא תנאי, כלשונך, שאינה נקבעת בתקנון, לבין "זכאות ללא סייג" הנזכרת בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) שבקיומה נעשה חישוב שונה של הפיצויים - החוסר נלקח מחלק התגמולים. תקנות מס הכנסה לעולם לא יקבעו את הזכאות לפיצויים. הזכאות נקבעת רק על פי החוק או הסכם (אישי או קיבוצי) או צו הרחבה המקנים לעובד זכויות עדיפות.


השאלה:

מבוטח מבקש למשוך כספי תגמולים בתוך התקופה שעדיין עובד. המקרה שאנו מוכנים למשוך הוא כאשר המבוטח זכאי על פי התקנות למשוך דהיינו גיל 60 או כאשר יש זכאות בגלל נכות, הוצאות רפואיות ובאישור פקיד שומה. בשיחה איתך נאמר שגם אם המבוטח מבקש למשוך בתקופה זו ואפילו שהמעביד אישר - לא ניתן לשלם. לא כ"כ זכור לי מתוקף מה אני מתנגדת לשלם שהרי אם המעביד יאשר בכל מקרה ינוכה מס.
שאלה שניה- יש לנו מקרים בהם אנו מאשרים הלוואה למבוטח והמבוטח לא משלם את ההלוואה על פי תנאי ההלוואה אם לא משולמת ההלוואה ניתן לקזז מערכי הפדיון גם אם המבוטח לא ביקש פדיון. השאלה היא אם בשאלה ראשונה התשובה היא כפי שהבנתי דהיינו לא ניתן למשוך כספי תגמולים, האם בגלל שיש הסכם הלוואה שאומר שנתן לקזז, אני יכולה לבצע כמובן בניכוי מס או עלי לחכות לעזיבה. (אני מדברת רק על התגמולים כי פיצויים ברור לי שאני לא יכולה לגעת) האם זה משנה כשיש לי אישור המעביד על הסכם ההלוואה או אין לי אישור (במתן הלוואה רק על התגמולים לא חובה לקבל את הסכמת המעביד אם כי ברוב המקרים אנו מקבלים).

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
לשאלה הראשונה – תקנות מס הכנסה קובעות מתי מותר למשוך כלומר קופת גמל אינה יכולה לשלם אם העמית אינו עומד בדרישה. למיטב זכרוני היתה הוראה של מס הכנסה לפנות אליהם בכל פנייה של משיכה שלא כדין, גם עצמאי שמוכן לשלם את הקנס והמס. לכן ליתר בטחון אמרתי שלא לשלם שלא כדין ללא יידוע רשות המסים.
לשאלה השניה – אין קשר. כמו במקרה של מימוש עיקול – אנו מוציאים כסף מהפוליסה ומנכים את המס המתבקש גם אם אין נסיבות המתירות משיכה. הרי אנו עושים זאת יום יום. כך לגבי קיזוז הלוואה שלא הוחזרה. חוזר כזה כבר שלח מנהל מחלקת קופות גמל בנציבות לפני שלושים שנה... שם נכתב שאי החזר הלוואה משמעו משיכה שלא כדין.
אמנם היום כתוב בתקנות קופות גמל שבמקרה פדיון, יש לקזז את ההלוואה, אך לצורך מס רואים כאילו הכסף שנפדה כולל את ההלוואה. זה ברור, העמית משך את כל הכספים ומהם החזיר את ההלוואה, שבפועל נוכתה וקוזזה על ידי קופת הגמל.
לא משנה אם יש או אין אישור המעביד למתן ההלוואה. ממילא לא ניתן לשעבד כספים בפוליסה! זכרי גם את סעיף 25(א) לחוק קופות גמל. מותר לתת הלוואה בשיעור מסויים מהכספים, אך אין אישור בחוק לשעבד כספים בקופת גמל, קל וחומר בקופה לקצבה!!
כלומר – תנו הלוואה כרגיל. אם יפדה בטרם פרע את ההלוואה, ברור מה קורה.
אם לא פדה, אסור לקזז באופן אוטומטי מהפוליסה! יש לפעול כמו כל לווה- לתבוע בבית הדין לעבודה ולבקש שם שבירת הפוליסה.


השאלה:
סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים קובע, שכספים שהופקדו בקופת גמל לקצבה, אינם ניתנים להחזרה למעביד גם בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, אלא אם נקבע כך בהסכם.
בהתאם לתיקון 3 לחוק קופות הגמל, כל קופות הגמל הפכו לקופות גמל לקצבה. האם משמעות הדבר הינה, שעובד אשר יעביר את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו, לקופת גמל לקצבה- משלמת או שאינה משלמת- יחול האמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים לגבי כל הכספים המופקדים בקופה החדשה?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
כספים המופקדים בקופת גמל לקצבה כפופים להוראות סעיף 26 האמור. הכוונה לכספים שהוחל בהפרשתם לקופת הגמל.
כלומר, לגבי כספים שהיו מופקדים בקופת גמל אישית לפיצויים, שמעמדה לא שונה ככזה (גם לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 3 לחוק קופות גמל), והועברו לקופת גמל לקצבה, על הכספים המועברים ועל אלה בלבד, לא יחול סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים.
תקנה 2(ג) לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (העברת כספים בין קופות גמל) התשס"ח-2008 (הידועות כתקנות הניוד) קובעת:
"(ג) לעניין סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, לא יראו כספים שהועברו כאמור בתקנת משנה (א) מקופת גמל אישית לפיצויים, ככספים המיועדים לביטוח קצבה".
תקנת משנה (א) הנזכרת לעיל מאפשרת העברת כספים מקופת גמל אישית לפיצויים לקופת גמל משלמת לקצבה (לא לקופת גמל לא משלמת לקצבה).
משמעות הדבר הינה, שכספי פיצויים, שהועברו מקופה אישית לפיצויים לקופת גמל משלמת לקצבה, לא ישנו את מעמדם לעניין סעיף 26 ולעניין זכויות המעביד להחזרת הכספים בנסיבות סיום עבודה שאינן מזכות בפיצויים.


השאלה:
האם ניוד כספי פיצויים שנצברו בקופות הוניות לפני 1.1.2008, ומועברים לקופת קצבה לא משלמת, שומרים על כללי השריון, כלומר ניתנים למשיכה ע"י המעסיק בנסיבות שלא מזכות בפיטורין?

עו"ד אלון זילברשץ משיב
:
המילה "שריון" נועדה להצביע על שריון לטובת העובד ומניעת אפשרות החזרה למעביד, לכן נוסח השאלה מטעה. אם השאלה הייתה האם העובדה שבניגוד לעבר, עתה הכספים מופקדים בקופה לקצבה, משנה את זכות המעביד, התשובה היא כן!
המציאות החדשה לפיה כל קופות הגמל הן לקצבה בלבד, לרבות תיקון 3 לחוק קופות גמל, אינה משנה את הוראת סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיה כספים שהופקדו בקופת גמל לקצבה אינם ניתנים להחזרה למעביד גם בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים, אלא אם נקבע כך בהסכם. מאחר שכל הקופות הן קופות גמל לקצבה, אכן השתנתה זכות המעביד להחזר. את הפגם הזה ניתן לתקן על ידי עריכת הסכם בו תקבע זכות המעביד להחזר הפיצויים אם יסיים העובד את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים.
השאלה היא מה קורה לגבי כספים מלפני 1.2008- כלומר, אם יש שוני באם הם נשארים בקופה ההונית או מועברים לקופה לקצבה. לדעתי התשובה זהה בשני המקרים- כלומר, גם אם הם נשארים באותה הקופה (ההונית) וגם אם כל הכספים עוברים לקופה לקצבה- עד ה-1.2008 הם לא משוריינים ומ-1.2008 משוריינים (אלא אם נקבע אחרת כמובן).
יש אי הבנה בין מעמד כספים "ישנים" (שהופקדו לפני שנת 2008) לעניין מיסוי, ובין מעמדם על פי דיני העבודה.
כספים מלפני שנת 2008 שומרים על מעמדם כתגמולים פטורים ממס, למשל, בתנאים שהיו עד 2008. לגבי כספי פיצויים ששולמו או הועברו לבעלות העובד עם סיום העבודה, קיימת שאלה של שמירת רצף והטבת מס. ישנם פתרונות לבעיה זו שחלקם טרם באו לידי ביטוי בחקיקה או בתקנות.
לעניין מעמדם וזכות המעביד בהם, לא חל שינוי. כלומר- אם הם מופקדים בקופה הונית אישית לפיצויים (וכזו יכולה להיות רק לגבי כספים שהופקדו עד שנת 2008) וטרם שולמו לעובד, המעביד זכאי להחזר הכספים אם העובד סיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויים.
אם טרם סיים העובד את עבודתו אצל אותו מעביד, וכספי הפיצויים הועברו לקופת גמל לקצבה- משלמת או שאינה משלמת- יחול האמור בסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים לגבי כל הכספים המופקדים בקופה החדשה.
ציינתי בעבר מספר פעמים את המקרים בהם יוכל המעביד לקבל החזר מקופת גמל לקצבה: אם העובד אינו זכאי לפיצויים וכן נקבע בהסכם (או בתקנון הקופה) שהמעביד זכאי במקרה זה להחזר הכספים. הוספתי גם שבכל תקנוני קרנות הפנסיה החדשות כלולה אפשרות כאמור.
הכל- אם לא חל על הכספים סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ובתנאים שנקבעו בו ובמקור החוקי שהחיל את סעיף 14 במקרה הספציפי.


השאלה:
מעביד מפקיד 6% לקרן פיצויים (רובם בקרן מקפת הוותיקה והחדשה), ו- 2.33% השלמת פיצויים (שבעבר הפקיד בקרן מקפת), הוא מפקיד לקופות אישיות אחרות של ה עובד ים (להלן: ''הפיצויים הנוספים'').
השאלה הינה רק לגבי הפיצויים הנוספים (השלמת הפיצויים בשיעור - 2.33%):
האם מעסיק מחויב לאפשר ל עובד להעביר את הפיצויים הנוספים לחברה אחרת, לפי בחירת ה עובד ? כלומר, האם חופש הבחירה לפי סעיף 20 לחוק קופות גמל חל גם על השלמת פיצויי פיטורים ?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
התשובה נמצאת בסעיף 20(ד) לחוק קופות גמל, הדן בזכות הבחירה של ה עובד .
''(ד) בסעיף זה -
''קופת גמל'' - לרבות תכנית ביטוח כאמור בפסקה (8) להגדרה ''סוג מוצר פנסיוני'' שבחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (עיסוק בייעוץ פנסיוני ובשיווק פנסיוני) התשס''ה-2005, ולרבות מסלול השקעה בקופת גמל מסלולית, ולמעט מסלול השקעה של הכספים במרכיב הפיצויים שאינם באים במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים אשר אינו מסלול ברירת המחדל לפיצויים'';
''מסלול ברירת המחדל לפיצויים'' - המסלול שלפי תקנון קופת הגמל המסלולית הוא מסלול ההשקעה שבו ינוהלו הכספים במרכיב הפיצויים כל עוד לא נבחר מסלול השקעה אחר ובהעדר מסלול כאמור - המסלול שבו מנוהל החלק הגדול ביותר של הכספים במרכיב הפיצויים בקופה''.
הסעיף, שנוסח במסגרת תיקון 3 לחוק קופות גמל, מונע מה עובד חופש בחירה ביעד ההפקדה של פיצויים שלא חל לגביהם סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים . בחירה במסלול מסוכן, שיגרום להפסד או רווח קטן, ויחייב את המעביד להשלים את סכום הפיצויים על פי החוק.
אם חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים על כספים אלה, ברור שאין מניעה שה עובד בלבד יבחר במסלול ההשקעה.


השאלה:

עובדים חתומים על הסכם כי שכרם כולל תשלום בגין פיצויי פיטורים, לפי סעיף 28 לחוק פיצויי פיטורים. ההסכם אושר על ידי משרד התמ"ת. נשאלת השאלה: בהיות שכרם כולל תגמול בגין פיצויי הפיטורים, האם בגין כך פטור המעסיק, אשר מפריש לאותם עובדים לפנסיה לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, מלהפריש עבורם את חלק פיצויי הפיטורים המנוי בצו?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
המעביד חייב בהפקדת רכיב הפיצויים. סעיף 28 מאפשר הסכם הקובע שהשכר כולל פיצויי פיטוירם, אך צויין בסעיף: "... ובלבד שאין הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים". לדעתי אין ספק שזהו המקרה - צו ההרחבה הידוע (לשמצה) כ"פנסיה חובה" הרחיב את תחולת ההסכם הקיבוצי כידוע, ולכן יש "הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד המחייב תשלום פיצויי פיטורים". למה הדבר דומה - אותו צו הרחבה החיל את סעיף 14 על הפרשות המעביד כידוע. כיצד נעשה הדבר, הרי סעיף 14 קובע כי הפטור יחול "אם נקבע כך בהסכם קיבוצי החל...". הרי מדובר בצו הרחבה ולא בהסכם הקיבוצי, האם ייתכן שסעיף 14 לא יחול? וכך בצווי הרחבה רבים נוספים. הייתכן שהכל בלתי חוקי? ברור שהכל חוקי, וסעיף 14 חל אם כך נקבע בהסכם קיבוצי מאחר שצו הרחבה כאמור מרחיב את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי על מעבידים ועובדים נוספים, ואין חולק שסעיף 14 חל על פי צו הרחבה.
כך גם במקרה זה - חובת תשלום פיצויי פיטורים חלה מכח צו ההרחבה, כלומר הרחבת הוראות ההסכם הקיבוצי, ולכן זהו ההסכם הקיבוצי הנזכר בסעיף 28.
אמרו מעתה - השכר אינו כולל פיצויי פיטוירם מאותו מועד בו חל צו הרחבה המחייב הפרשה של רכיב הפיצויים.ניתן להגיע לכך גם אחרת - סעיף 28 או לא, קיים צו הרחבה המחייב הפקדת שיעור מסויים כרכיב פיצויים, והחובה אינה מתבטלת על ידי ההסכם לפי סעיף 28.


השאלה:
עובד פוטר ממקום עבודתו בתנאים המזכים אותו בפיצויים. העובד היה מבוטח בקרן פנסיה ''מבטחים'' במשך תקופת עבודתו וברצונו למשוך את כספי פיצויים שנצברו לזכותו.
בתשובה לבקשתו למשוך את חלק הפיצויים מהקרן, נאמר לו שאין לו זכות למשוך את כספי פיצויים בלבד ועליו למשוך כל הכספים הצבורים, כולל כספי התגמולים, מכיוון שהביטוח הוא ביטוח לפנסיה.
האם הדבר נכון? אם כן, מהו המקור החוקי לכך? אם הדבר אינו נכון, כיצד ניתן לשחרר את כספי הפיצויים?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
לא נאמר אם מדובר ב''מבטחים'' הוותיקה שבהסדר (בניהול מיוחד) או ב''מבטחים החדשה''.
אולם, מתשובת הקרן ברור שמדובר בקרן הוותיקה שממנה ניתן למשוך כספים, אך בכך מתבטלת הזכאות לקבלת קצבה כלשהי. ראו סעיפים 48 ו-49 לתקנון האחיד (תקנון מבטחים הוותיקה).
בקרן מבטחים החדשה אפשר לפדות פיצויים בלבד. לפיכך מדובר בקרן ותיקה שהתנאים בה הם כאמור לעיל.


השאלה:
התקבל בחברה מכתב אזהרה לגבי הפסקת הפקדות לקרן השתלמות לעובדים שהם הבעלים של החברה. המכתב מזהיר מפני נקיטת הליכים משפטיים לגביית החוב בצרוף פיצויי הלנת שכר על פי סעיפים 19א(ב) ו - 28 (א)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. וכן טוען לריבית פיגורים בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה התשכ"ד-1964.
האם קרן השתלמות רשאית לתבוע מתוקף החוק כל שהוא?
האם הבעלים של החברה שהינם השכירים הנדונים במכתב אינם רשאים להחליט אם להפקיד בקרן או לא גם אם על פי חוק היא רשאית לתבוע בגין שכירים אחרים בחברה.
ברור לי שאם היה מדובר בהפקדה לגמל הזכות הזו קיימת, כי חלה חובת הפקדה, אבל כאשר מדובר בקרן השתלמות, הרי שמדובר בהטבה שהמעביד אינה חייב בה, אז קשה לי לראות עילה פה לקרן כשבמסגרת תנאי העבודה הוחלט על הפסקת ההפקדות. מה דעתך?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:

סעיף 19א לחוק הגנת השכר קובע הוראות לגבי מעביד החייב להפקיד בקופת גמל ומפגר בתשלומיו.
החובה יכולה להיות מכח חוק, הסכם קיבוצי, צו הרחבה, הסדר קיבוצי או חוזה עבודה. עצם ההפקדה בקרן השתלמות, אפילו אינה כתובה בחוזה העבודה, מהווה התחייבות של המעביד. החברה היא ישות משפטית נפרדת בעלת זכויות וחובות. אם החברה לא העביר הכספים כמתחייב, קופת הגמל (לרבות קרן השתלמות) רשאית לתבוע אותה על פי חוק הגנת השכר כאמור, וכפי שאכן עשתה. אני ממליץ לקופות גמל לנהוג כך שכן הן עלולות להיתבע על ידי העובד על פי חבותן באותו סעיף בחוק הגנת השכר.
אם מדובר בשכירים בעלי שליטה בחברה, או בכל עובד אחר, אין מניעה שהעובדים יסכימו על הפסקת התשלומים לאותה קופת גמל, ובאין חובה על פי הסכם קיבוצי או צו הרחבה – העובדים גם רשאים להסכים לביטול הפרשה לקרן השתלמות.
במקרה הנדון לא נמסר מהי עמדת בעלי השליטה. אני מניח שהם הסכימו להפסקת התשלומים לקרן ההשתלמות. אך יש לוודא זאת, יחד עם בדיקת החבות להפקדות בקרן השתלמות, אולי מקורה בהסכם קיבוצי או צו הרחבה. במקרה של חובה ממקור שאינו חוזה עבודה, אין העובד (גם לא בעל שליטה) רשאי לוותר על זכותו.


השאלה:
עובד בן 70 ללא שארים כהגדרתם בחוק (אשתו נפטרה וילדיו בני למעלה מגיל 21 ואינם מתגוררים עימו).
1. מה דינם של כספי הפיצויים שהופקדו בקופת גמל מרכזית לפיצויים?
2. לאחר פטירת העובד, למי ישולמו כספי הפיצויים המצויים בקופת הגמל, קרן פנסיה או פוליסת ביטוח?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
קופת גמל מרכזית לפיצויים כוללת כספים השייכים למעביד וברור שאינם שייכים לעמית או לשאריו או ליורשיו.
בקופת גמל אישית או בפוליסת ביטוח מנהלים קיים תקנון או תנאי הפוליסה הקובעים הוראות בעניין תשלום הכספים במקרה מוות.
פוליסת ביטוח כשמה משלמת למוטבים הרשומים בפוליסה סכום ביטוח במקרה מוות. אם יש שאירים כמשמעותם בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים - ישולם להם חלק הפיצויים על פי תנאי הפוליסה. אם אין שאירים כאמור - ישולם כל סכום הביטוח במקרה מוות, לרבות חלק החיסכון, לשאירים.
בקופת גמל אישית נוהגים באותה דרך - אם יש שאירים כמשמעותם בחוק פיצויי פיטורים, ישולם להם חלק הפיצויים כמוגדר בתקנון. היתרה תשולם למוטבים הרשומים בקופה כפי שציין העמית. אם אין שאירים כחוק - ישולם למוטבים גם מרכיב הפיצויים.
כפי שכתבתי רבות בעבר - הפקדה בקופת גמל אישית או בפוליסת ביטוח מנהלים, מבטיחה תשלום פיצויים לשאירים או למוטבים


השאלה:
עובד שהתחיל לעבוד אצל מעסיק חדש פוטר לאחר שעבד במשך כשנה. המעסיק ניכה מה עובד כספים מיום תחילת עבודתו, לשם הפקדתם בקופת תגמולים - כנדרש עפ''י צו ההרחבה ל פנסיה מקיפה . אולם, למרות שהמעסיק ניכה מה עובד את חלקו, לא הופקדו הכספים בקופה במשך תקופת עבודתו, בשל התלבטויות ה עובד .
השאלות:
1. האם המעסיק יכול לשלם ל עובד את הכספים שלא הופקדו בקופת התגמולים, בתשלום חד פעמי בעת עזיבת העבודה?
2. האם לאחר שישולמו הכספים ל עובד , ניתן יהיה להחתימו על מסמך בו הוא מאשר קבלת כל הכספים המגיעים לו?
3. האם לאחר התשלום כאמור, המעסיק לא יהיה חשוף ל תביעה מצד ה עובד ?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
אם הכספים שנוכו מה עובד וחלק המעביד לא הועברו לקופת גמל, מדובר במעשה חמור - חוץ מעבירה על חוק העונשין, התשל''ז-1977 יש בכך הפרה של הוראות חוק הגנת השכר התשי''ח-1958 (להלן: ''החוק''). על פי סעיף 25ב(ג) לחוק זה דינו של המעביד שנתיים מאסר וקנס גבוה מאוד. אין לדון בנתוני השאלה ללא הבהרה שמדובר במעשה חמור של המעביד, שנוסף על כך גם מנע מה עובד כיסוי ביטוחי במשך שנה תמימה!
קופת גמל אינה יכולה לקבל כספים לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, לכן על המעביד לשלם ל עובד את כל הכספים בתוספת הרווחים שהיו נצברים עליהם. עובד אינו רשאי לוותר על זכותו מכוח דין או הסכם קיבוצי .
עם זאת, יש תוקף למסמך שבו מאשר ה עובד את קבלת כל הכספים כאמור לעיל. עם תשלום הכספים, ובהנחה שבתקופת העבודה לא חל אירוע ביטוחי כלשהו שהיה מזכה את ה עובד בתשלום מקופת הגמל, לא נראה לי שיש עדיין חשיפה של המעביד ל תביעה בעתיד מצד ה עובד .


השאלה:
אחד התנאים בחוק עבודת נשים להקמת חובת המעביד להפקדה לגמל בתקופת חופשת הלידה הוא שהעובדת הפקידה את חלקה ומעוניינת להפריש בתקופת חופשת הלידה.
העובדת לא מעוניינת להמשיך בהפקדות לגמל בתקופת חופשת הלידה ולטענת חברת הביטוח המעביד חייב לנכות משכרה של העובדת את ההפקדות גם אם העובדת אינה מעוניינת בכך. האם חברת הביטוח צודקת?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
עובד אינו רשאי לוותר על זכות שמקורה בחוק, צו הרחבה או הסכם קיבוצי. חוק עבודת נשים מחייב המשך הפרשה לקופת גמל בעת חופשת לידה המזכה בדמי לידה, ותקנות עבודת נשים קבעו את נוהל ההפרשה בעת חופשת לידה.
לעובדת אין זכות לוותר על כך ומעביד שלא יעמוד בדרישות החוק והתקנות מסתכן בתשלום כל זכויות הפנסיה שהעובדת תפסיד בשל אי תשלום לקופת הגמל.
החובה היא על המעביד והעובד/ת כאחד.
בסעיף 7א לחוק עבודת נשים אכן נאמר "ובלבד שהעובדת או העובד שילמו בעד התקופה האמורה את התשלומים החלים עליהם..." אך הכוונה היא (ראה להלן) להדגיש, כי חובת ההפרשה חלה גם על העובדת או העובד.
בתקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל) התשס"ח-2008, בתקנה 4 הדנה בתשלומים בעת חופשת לידה נקבע: "נהגו הן המעביד והן העובדת או העובד לשלם תשלומים לקופת גמל – ישלם המעביד את התשלומים החלים עליו כאמור בתקופה שהם זכאים לדמי לידה, ויעביר לקופת הגמל את תשלומי העובדת או העובד באותה תקופה". המלה "נהגו" מתייחסת לתקופה שלפני חופשת הלידה.
בהמשך התקנה מפורט הנוהל בעת חופשת לידה המזכה בדמי לידה, לרבות ניכוי משכר העובדת לפני היציאה לחופשה, סכום שלא יעלה על שיעור התשלום בעד שני חודשי עבודה. בסעיף קטן (ג) לתקנה זו נקבע, כי המעביד ישלם את התשלומים החלים עליו בכל חודש במהלך התקופה האמורה "במועדים שבהם היה משלם את התשלומים האמורים אילולא חופשת הלידה".
המשפט שצוטט מסעיף 7א בחוק נועד כאמור לחייב את העובדת להמשיך גם היא בתשלומים. בדקתי שוב עם היועצת המשפטית במשרד התמ"ת שניסחה את התקנות וגם היא בדיעה זו. סעיף 7א לחוק עבודת נשים אינו משנה את המצב המשפטי – העובד אינו רשאי לוותר על זכותו להפרשות לקופת גמל. זאת מאחר שהחובה נבעה מהסכם קיבוצי, או צו הרחבה. גם במקומות שלא חל על המעביד הסכם קיבוצי, חל כידוע צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק ("פנסיה חובה"), כך שאם העובד מוותר על זכותו מכח חוזה עבודה אישי (מסכים שלא יופרשו הסכומים), חלה החובה על פי צו ההרחבה האמור.
כך או כך, חלה חובת הפרשה ואין לעובדת זכות לוותר עליה. זו דעת משרד התמ"ת, אגף שוק ההון במשרד האוצר, וגם דעתי.
יצוין, כי לא מוכרת לי פסיקה המתייחסת לסוגיה והעניין יוכרע בסופו של דבר על ידי בית הדין לכשיובא בפניו.


השאלה:
עמית שקיבל הלוואה מקופת הגמל שבה מופקדים כספי תגמולים ופיצויים, לא פרע את ההלוואה במועד שהתחייב לו.
אלו אמצעים עומדים לרשות הקופה, אותם היא יכולה לנקוט כנגד עמית שאינו פורע הלוואה שקיבל מהקופה?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
הקופה יכולה לתבוע את העמית בבית משפט.
רק כאשר יבקש למשוך כספים מהקופה, ניתן להקטין את ערך הפדיון המשולם לו ביתרת חוב ההלוואה. אני מניח שההלוואה ניתנה לו בשעבוד הכספים בקופה, אך אין בכך הרשאה לנכות סכום כלשהו מכספיו בטרם יבקש למשוך.
כך עולה מתקנה 30(ג) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) ובעיקר מסעיף 32(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), המטיל איסור על גביית כספים מחשבונות העמיתים, מלבד אלה המפורטים בסעיף ( דמי ניהול , הוצאות ישירות בשל ביצוע עסקאות כפי שקבע השר ודמי ביטוח העמיתים).


השאלה:
פנה אלינו עובד שבתחילת העסקתו חתם על סעיף 14 מול המעסיק ומפרישים לו 18.33% לקרן פנסיה. הוא רוצה דווקא לעבור לקופת גמל לא משלמת. הסוכן אמר לו כי הוא לא יכול לעבור לקופה לא משלמת כי לא חל עליה סעיף 14 ובגלל שהוא חתום על סעיף 14 לא ניתן לבצע העברה. העובד טוען כי אין לו בעיה לא להיות חתום על סעיף 14 אולם לדבריו לפי החוק הוא זכאי לבחור את המוצר הפנסיוני והוא רוצה קופת גמל. האם יכול לדרוש מהמעסיק לעבור לקופת גמל ולמעשה לא להיות חתום על סעיף 14?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
העיקרון נקבע בסעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) – העובד קובע היכן יופקדו כספי העובד והמעביד. חשוב מאד שהוא יעשה זאת לאחר קבלת ייעוץ מבעל רישיון כחוק. היועץ/סוכן חייב לעמוד בדרישות חוק הייעוץ והשיווק הפנסיוני, לרבות מתן מסמך הנמקה מפורט. וודאי כך הדבר במקרה שהעובד מבקש להעביר כספים מקרן פנסיה לקופת גמל לקצבה לא משלמת, פעולה תמוהה ביותר, בהנחה שמדובר בכל כספי ההפרשה לקופת גמל.
מעבר לכך, במקרה זה נעשו כנראה כבר בעבר פעולות בלתי תקינות. האישור הכללי לפי סעיף 14 מפרט את ההפרשות לקרן פנסיה , ויש בהן רק שתי אפשרויות – הפרשה של 17.5%מהשכר המבוטח, מתוכה 12% על חשבון המעביד, או הפרשה בשיעור 19.83%, מתוכה חלק המעביד הוא 14.33%. אין באישור הכללי אפשרות להפרשה לקרן פנסיה בשיעור 18.33%. המשמעות – סכנה שהמעביד לא יזכה לפטור כלשהו מחובת תשלום פיצויי פיטורים, או במקרה הטוב – פטור בשיעור של 93% מחובת תשלום פיצויים! את הפטור האמור בשיעור 93% מחובת הפיצויים ניתן לקבל רק בהסכם בין המעביד והעובד המפרט את שיעורי ההפרשה וקובע שהפטור מחובת תשלום פיצויי פיטורים יהיה בשיעור 93% מהפיצויים. הסכם זה יישלח לממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד התמ"ת ורק חתימתו תאשר את הפטור החלקי האמור.
חתימה על הסכם לפי האישור הכללי, כאשר שיעור ההפרשה לקרן פנסיה הוא 18.33% אינו מקנה פטור של 100% מחובת תשלום פיצויי פיטורים. למרות שהדברים נאמרו ונכתבו שוב ושוב, עדיין מטעים את המעבידים. סוכני ביטוח או יועצים פנסיוניים היוזמים מעשה כזה חושפים את עצמם לתביעה מצד המעביד!
לגבי העברת כספים לקופת גמל לקצבה לא משלמת – כאמור ייעוץ כזה חושף את היועץ לסכנה גדולה אחרת. מצער לגלות שהעובד, עם ייעוץ מקצועי או בלעדיו, פועל בניגוד לכל הגיון.


השאלה:
מדובר בחברה בה בעזיבת עבודה של העובד המעסיק פעל בעבר בהתאם לתנאי הפוליסה : במידה ולמבוטח הייתה פוליסה מסוג עדיף בחברה , הרווחים על הפיצויים נזקפו לתגמולים. בעזיבת עבודה הוצגו למעסיק "פיצויים למעסיק" לצורך ההשלמה.
הנהלה חדשה בחברה החליטה על שינוי בחישוב לצורך השלמה, בכך שצבירת הפיצויים בפוליסות העדיף יכללו גם את הרווחים שנזקפו לתגמולים לצורך חישובי השלמת הפיצויים. כאמור, לא
קיים לחברה הסדר מול קופה שנוגע להסדר זה.
מה ההשלכות של שינוי מדיניות זה מבחינה משפטית ומהי חשיפת המעסיק/ סוכנות ביטוח?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
מדיניות של מעביד ושינוי בה, אין להם כל תוקף או משמעות לעניין הגדרות שנקבעו בפוליסה.
אם הפוליסה קובעת ערך פדיון על פי תנאיה - האמור בפוליסה הוא הקובע לכל דבר ועניין. אם נקבע בפוליסה שהרווחים יועברו לחשבון התגמולים, וכך נקבע בפוליסות הישנות שנערכו עד שנת 2004, ערך פדיון הפיצויים אינו כולל את הרווחים. המעביד כמו גם העובד אינם יכולים לקבוע דבר לגבי הפוליסה אם יש בכך סתירה עם תנאי הפוליסה. תנאי הפוליסה הם תנאי חוזה הביטוח, וכמו כל חוזה – תנאיו הם הקובעים ולא רצונו או האינטרסים של צד כלשהו, ש"החליט" שהתנאים השתנו. כך גם בפוליסות בהן נקבעו ערכי פדיון שונים למעסיק ולצרכי מיסוי. ערך פדיון פיצויים למעסיק הוא ערך הפדיון הקובע לחישוב חוב פיצויים של המעביד.
אם ערך פדיון הפיצויים כפי שנקבע בפוליסה קטן מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד, על המעביד להשלים את היתרה. אם לא יעשה זאת הוא חשוף לתביעה של העובד ובמקרה זה רוב הסיכויים הם שבית הדין יפסוק לעובד פיצויי הלנה שכידוע הם בשיעור גבוה מאד.
מומלץ למעביד לפעול על פי תנאי הפוליסה שכאמור הם בלבד קובעים את תנאי הביטוח ואת חישוב ערכי הפדיון.


השאלה:

חברה נהגה להפקיד את כספי הפיצויים לעובדים בקופה מרכזית לפיצויים. לאור השינוי הצפוי במעמדן של הקופות המרכזיות, שייכנס לתוקפו בינואר 2011, פתחה החברה קופות אישיות לעובדים והפקידה בהן כספי פיצויים. לשם כך החברה לא משכה כספים מהקופה המרכזית.
החברה פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה שיורה לשחרר את יתרת כספי הקופה המרכזית לטובת החברה. הבקשה נתמכה על ידי אישור מרואה חשבון המאשר שכל העתודה של העובדים מכוסה בקופות האישיות.
בית הדין דחה את הבקשה בטענה שאת הכספים ניתן לשחרר רק כאשר החברה לא פעילה ולאחר שסילקה את כל התחייבויותיה לעובדים.
האם ישנו חוק או תקנה שאוסרים החזר כספים שנותרו בקופה מרכזית לפיצויים לחברה פעילה?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:

זהו הכלל בבתי הדין מאז ומתמיד - כספים מקופה מרכזית יוחזרו למעביד רק לאחר ששולם כל חוב הפיצויים לעובדים ואין עוד עובדים.
אם לא הופסקה פעילות החברה, עשויים להתקבל עובדים חדשים שיהיו זכאים לפיצויים. לכן בית הדין מפקח על כך ומבטיח שיישארו כספים בקופה מרכזית לפיצויים. החברה יכולה כמובן לערער על פסק הדין ולהעמיד למבחן את ההלכה הקיימת. אין הוראה האוסרת החזר למעביד.


השאלה:

מעסיק החליט לתבוע את הפיצויים מעובדת אשר סיימה לעבוד מיוזמתה ומשכה את הפיצויים מקרן הפנסיה שלה.
האם המעסיק או הקופה אמורים ליידע את העובדת שמשיכת כספי הפיצויים שלא בשל "אירוע מזכה" תגרור בקשה של המעביד להחזר ?
מה העובדת יכולה לעשות כדי למנוע את החזרת הפיצויים למעביד ? האם תוכל להשיבם בחזרה לקופה?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
החזר פיצויים למעביד במקרה של אי זכאות לפיצויים ומשיכת כספים לפני אירוע מזכה נקבעו רק בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה, לא בחוק.
אם אכן זה המקרה, וחל אותו הסכם קיבוצי או צו הרחבה המתייחס למשיכת כספים לפני אירוע מזכה, כי אז המעביד זכאי להחזר.
עם זאת, חלה על קרן הפנסיה חובה להתריע בפני העובד על זכות זו. נקבע בחוק ובתקנות שלקופות הגמל יש חובת תום לב. בפסיקה נקבעה חובה ליידע את העמית על כל מקרה בו פעולה שלו עלולה לפגוע בזכויותיו. הקרן הייתה חייבת להתריע על כך בפני העובדת.
לפיכך, על העובדת לחזור לקרן ולהזכיר לה את חובתה כאמור. אם לא תיענה, פתוחה בפניה הדרך לבית הדין לעבודה בתביעה נגד הקרן בעילה שלא קיימה את חובתה כאמור. לתביעה יצורף כמובן המעביד שקיבל את הכספים והוא נתבע להחזירם.
זכות המעביד להחזר קיימת, ויהיה קשה להערכתי לקבל פסק דין נגדו, אך בית הדין עשוי להטיל על קרן הפנסיה לפצות את העובדת, על ידי הוספת הסכומים החסרים לחשבון העובדת בקרן. מקרה כזה טרם נידון בבית הדין לעבודה.


השאלה:
עובד שחלה, קיבל את דמי המחלה מקרן דמי מחלה (מכוח הסכם קיבוצי ), האם בגין תקופה זו קיימת חובה להפקיד עבורו לקופת גמל?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
קרן דמי מחלה המעבירה ישירות ל עובד דמי מחלה היא קרן ישנה שנסגרה מאז שנת 2004 להפקדות של המעבידים. אם זהו עובד ותיק המבוטח בקרן ישנה כזו, שכולן מנוהלות עתה על ידי ''עמיתים'' הגוף שמנהל את קרנות הפנסיה הותיקות שבניהול מיוחד – תקנון קרן דמי מחלה של מבטחים קובע הוראות בעניין זכויות ב קרן פנסיה . סעיף 35 ל תקנון הקרן קובע שהתקופה שבגינה מקבל החבר (ה עובד ) דמי מחלה , תיחשב כתקופת חברות ב קרן פנסיה מבטחים, והקרן גם תשלם במקום המעביד וה עובד לקרן הפנסיה את מלוא דמי הגמולים על פי תקנות הקרן. הכוונה של המנהל המיוחד היא שמדובר במבטחים הוותיקה בלבד! על כך ועל הכספים הרבים שהפקידו מעבידים בקרן דמי מחלה הוגשה תביעה ל בית הדין לעבודה .
לפיכך – אם הקרן מעבירה דמי גמולים עבור ה עובד לקרן הפנסיה מבטחים הוותיקה – כמובן שאין צורך בהפקדה נוספת.
אם ה עובד מבוטח בקופת גמל אחרת, שאליה אין קרן דמי מחלה מעבירה דמי גמולים , בגין התקופה שה עובד מקבל דמי מחלה , חלה על המעביד החובה להמשיך ב הפרשות לקופות גמל. דין דמי מחלה המשתלמים מאת המעביד כדין שכר עבודה, על פי סעיף 7 לחוק דמי מחלה . לפיכך חייב המעביד להפריש עבור ה עובד את התשלומים לקופות גמל, ולנכות את חלק ה עובד .
האמור לעיל יחול כמובן רק אם ה עובד אינו מקבל בתקופת המחלה תשלום חודשי מ קופת ביטוח בשל כיסוי למקרה אבדן כושר העבודה. בעת תשלום חודשי כאמור חל על פי הפוליסה שחרור מתשלום פרמיות עבור הביטוח כולו.


השאלה:
העמיתה בקרן השתלמות בגיל 76 פרשה מעבודתה ב 31.3.2011. בתאריך 5.5.2011 חתמה על בקשת העברת קרן ההשתלמות לבית השקעות אחר. בטופס העברה נרשם עמית לא פעיל וצורף מכתב המעסיק המציין את תאריך הפרישה 31.3.2011 והעברת זכויות הקרן לעמיתה. בטופס העברה צויין כי העמיתה פרשה ולכן הקרן היא במעמד לא פעיל למרות שהפקדת המעסיק האחרונה בוצעה באפריל 2011. האם צודקת הקופה המעבירה בכך שמעכבת את העברה בטענה שיש לציין בטופס עמית פעיל ולהחתים את העמיתה על התחייבות לאי הפקדות במשך 120 יום. האם מכתב המעסיק המודיע על סיום יחסי עבודה בגיל 76 אינו מספיק?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
תחילה יש לציין כי אני מניח שהעברת הכספים בה מדובר היא העברה מקרן השתלמות אחת לקרן השתלמות אחרת.
תקנות העברת כספים בין קופות גמל (להלן: "תקנות הניוד") קבעו הוראות בנוגע להעברת כספים בין קופות גמל.
תקנות הניוד פורסמו ביום 24.3.2008. ביום 5.8.2008 פורסם חוזר גופים מוסדיים 2008-9-11 ובו הוראות משלימות.
בתקנות הניוד קיימת הגדרה ל"עמית פעיל" – בין היתר זהו עמית עמית שכיר ש"הופקדו בשלו כספים בקופה המעבירה בשל החודש שקדם לחודש קבלת הבקשה( בקשת ההעברה – א.ז.)....". במקרה הנדון בשאלה מדובר בעמיתה שכירה שהופקדו עבורה כספים בקרן השתלמות בשל החודש שקדם לחודש קבלת הבקשה (בקשת ההעברה הוגשה במאי 2001 ואילו ההפקדה האחרונה היתה באפריל 2011).
בחוזר ההוראות מ 2008 נכללו נספחים שהם טפסי בקשת העברה בין קופות.
בנספח א', חלק 2 שכותרתו "טופס בקשת העברה לקופת גמל שאינה קופת ביטוח ואינה קופת גמל משלמת לקצבה (עמית עצמאי ועמית שכיר)" שעל העמית לחתום, נכלל סעיף (5):
"לגבי עמית שכיר פעיל בלבד - ידוע לי כי בקשתי מותנית בכך שלא יחלפו למעלה מ – 120 ימים ממועד הגשת הבקשה ועד למועד שבו יופקדו בשלי לראשונה ל(שם קופת הגמל המקבלת) כספים, אלא אם כן.........
.........( ) אני מבקש כבר עכשיו להודיע כי לא יופקדו בשלי כספים ל(שם קופת הגמל המקבלת) בתוך 120 ימים ממועד חתימתי על בקשה זו".
הקופה המעבירה אכן פעלה על פי ההוראות וביקשה את חתימת העמיתה על התחייבות לאי הפקדת כספים במשך 120 יום. זאת מאחר שהעמיתה פרשה מהעבודה ואינה עובדת אצל מעביד אחר (כנראה, לא נמסר מידע בעניין זה).

לפיכך, ומאחר שקופת הגמל המעבירה אינה מגמישה את עמדתה ואינה מתחשבת בכך שהעובדת פרשה מהעבודה ואין משמעות לכך שהופקדו כספים בחודש שקדם לבקשת ההעברה (כנראה הפקדה אחרונה בשל החודש הקודם), הפתרון הנראה לו הוא לבטל את בקשת ההעברה, ולהגיש בקשה חדשה. בכך ינותק הקשר בין מועד הגשת הבקשה ומועד ההפקדה האחרון, ועמיתה לא תהיה כבבר עמיתה פעילה.

על עמית שאינו עמית פעיל לא חלות ההוראות שצוטטו לעיל, ובא לציון גואל.

חשוב להוסיף כי על פי סעיף 1 לחוזר הבהרות נוסף של הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון מיום 14.4.2010, לא תועיל קביעה בטופס הבקשה שהמבקשת היא עמית לא פעיל, מאחר שלפי ההגדרה בתקנות הניוד היא נחשבת עמית פעיל וחובה לציין את ההגדרה הנכונה על פי תקנות הניוד. לכן רק בקשה חדשה כאמור אפשרית במקרה זה.


השאלה:

לעמותה המעסיקה עובדים קיימת קופת פיצויים מרכזית שבה נצבר סכום העולה על התחייבויותיה לעובדיה.
העמותה מפקידה ל עובדיה לקופות גמל 5% מעביד ו- 5% עובד לתגמולים בלבד. האם חלה על המעסיק החובה להפקיד לקרן פנסיה או שניתן להמשיך להפקיד רק לגמל ללא פיצויים ולהסתמך על היתרה בקופת הפיצויים המרכזית?

עו''ד אלון זילברשץ משיב:
ללא קשר לצבירה של פיצויים בקופת גמל מרכזית לפיצויים, על מעבידים שלא חלה עליה חובה מוגברת ממקור אחר, חלה חובת הפרשה של רכיב הפיצויים על פי צו ההרחבה למסגרת לביטוח פנסיוני מקיף במשק. החובה כוללת, לגבי מעבידים המפרישים כבר רכיב תגמולים בשיעור של 5% על חשבון המעביד ו- 5% על חשבון ה עובד – רכיב פיצויים בשיעור משתנה, החל בשנת 2008. בשנת 2011 החובה היא להפריש לפיצויים 3.34% מהשכר המבוטח. בשנת 2014 ואילך שיעור ההפרשה לפיצויים יהיה 6%. כאמור מעבידים חייבים בהפרשת כספים בשיעורים האמורים ללא קשר לצבירה כלשהי של כספים בקופת גמל מרכזית, בה כידוע הכספים רשומים על שם המעביד בלבד ושייכים לו.

מעבר לכך חשוב לציין שהפקדת רכיב הפיצויים על פי צו ההרחבה האמור, המוכר בשם ''פנסיה חובה'', אינה רק מבטיחה שחובת תשלום פיצויי פיטורים תקוים על ידי המעביד, אלא חשוב יותר – ההפרשה מגדילה את זכויות הפנסיה של ה עובד . יתרון זה אינו קיים כלל כאשר המעביד מסתפק בהפקדת כספים ב קופת גמל מרכזית לפיצויים , כמוסבר לעיל.

לסיכום: על המעביד להפקיד בקופת גמל אישית (ולא מרכזית) על שם העובד גם את כספי הפיצויים בשיעורים הנ''ל, ולקיים את כל הוראות צו ההרחבה ל''פנסיה חובה''.


השאלה:
למבוטח קיימת בבעלותו פוליסת מנהלים הונית משנת 2007. לפוליסה הופקדו הפקדות מלאות לתגמולים בלבד. ב- 1.1.2011 ניתנה הוראה להוסיף לפוליסה הפקדה לפיצויים בשיעור 8.33%. ב- 6.2011 העובד סיים את עבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין. אי-לכך מבקש המעסיק מחברת הביטוח שיוחזרו איליו כספי הפיצויים.
האם חברת הביטוח רשאית להחזיר למעסיק את כספי הפיצויים הצבורים בפוליסה למרות שהופקדו במועד בו הכספים יועדו לקצבה (לאחר 1.1.08) ?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
בפוליסות ביטוח מנהלים קיים כבר שנים רבות סעיף הדן בהחזר כספים למעביד, כלומר קיים לעניין סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים (כספים מקופת גמל) ״הסכם אחר״ המאפשר החזר פיצויים למעביד. אבל יש לבדוק אם חל על המעביד צו ה רחבה הקובע הוראות בעניין זה. אם לא חל על המעביד צו הרחבה אחר, הרי שחל עליו בכל מקרה צו ההרחבה לפנסיה חובה. צו זה קובע הוראות בעניין סעיף 14, דהיינו הזכות להחזר פיצויים למעביד או שלילת הזכות הזו.
אם לא חל על המעביד צו הרחבה אחר, וחל עליו הצו לפנסיה חובה, אזי רכיב הפיצויים כמפורט בצו אינו ניתן להחזרה למעביד. אם המעביד החיל את סעיף 14 על כל ההפרשה של 8.33%, על פי זכותו כקבוע בצו ההרחבה "פנסיה חובה", כי אז לא יוחזר רכיב הפיצויים כלל.


השאלה:
1. מהי סמכות המעסיק בבחירת קופת גמל אישית לפיצויים עבור עובד?
2. האם רשאי המעסיק לנייד כספים מקופה אישית על מנת להפחית סיכון בהשקעות?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
בסעיף 20 לחוק קופות גמל הוגדר המונח "קופת גמל" כדי להבהיר ולהגדיר את זכותו הבלעדית של העובד בבחירה של הקופה.
בין היתר כוללת ההגדרה גם כספי פיצויים בקופת גמל, למעט פיצויים שלא חל עליהם סעיף 14, המופקדים במסלול שאינו מסלול ברירת המחדל לפיצויים באותה קופה.
זאת כמובן כדי למנוע מהעובד להשקיע כספים אלה במסלולי השקעה "מסוכנים". לגבי כספי פיצויים שלא חל עליהם סעיף 14, אין זכות בלעדית לעובד, כלומר למעביד הזכות לאשר או לא לאשר את ההשקעה במסלול.
השאלה היא מתי למעביד יש זכות וטו. העובד הוא בעל הזכות לקביעת קופת הגמל, והמסלול, אך יש לכך חריג אחד כפי שציינתי – אם לא חל סעיף 14, אין העובד רשאי לקבוע מסלול שאינו מסלול ברירת המחדל כמוגדר בסעיף 20 לחוק. במקרה שהעובד בוחר במסלול ברירת המחדל, אין למעביד זכות לשנות זאת. אם העובד בוחר מסלול אחר, המעביד רשאי להתנגד. במקרה זה העובד יוכל להפקיד את הפיצויים רק במסלול ברירת המחדל. כמובן שהמעביד רשאי להסכים על מסלול אחר, אם ירצה בכך.
לשאלת הניוד: זכותו של המעביד לעמוד על כך שהכספים יהיו במסלול ברירת מחדל. המעביד אינו "מנייד" את הכספים, העובד יקבע היכן יופקדו, אך לדרישתו של המעביד הם יופקדו רק במסלול ברירת מחדל.


השאלה:
1. האם מעסיק רשאי להקפיא תשלומים לקרן השתלמות עפ"י בקשתו של העובד?
2. האם מעסיק שיקפיא הפקדות לקרן השתלמות, יהיה חשוף לתביעות מקרן ההשתלמות או מהעובד?
3. אם במקום ההפקדה לקרן השתלמות תשולם תוספת לשכר ברוטו, האם תוספת השכר תיכלל בשכר המבוטח לפנסיה ?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
לא ברורה לי כדאיות השינוי – הפקדת המעסיק בקרן השתלמות פטורה ממס (עד התקרה) ואילו השכר חייב במס.
בכל מקרה יש לבדוק את מקור החבות להפקדה בקרן השתלמות. אם החובה היא מכוח חוזה עבודה אישי בלבד, ניתן לשנות אותו בהסכמת העובד בחתימתו.
אם החובה היא מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה, אין העובד רשאי לוותר על זכותו להפרשות לקרן השתלמות. הפסקת ההפקדות משמעותה חוב מעביד לקופת גמל, עם כל ההשלכות.
יש להבהיר – אין משמעות לשם התוספת, היא תיחשב כחלק מהשכר המזכה בכל הזכויות הסוציאליות!
ניכר שהמעביד והעובד פועלים ללא ייעוץ כלשהו. אני מציע להם להתייעץ עם רואה חשבון/ יועץ מס וכן עם עו"ד הבקיא בדיני עבודה.

השאלה:
1. מהו המועד עפ"י תקנות קופות הגמל לשחרור כספי פיצויים ע"י חברת ביטוח ?
2. אם חברת הביטוח איחרה בהעברת כספי הפיצויים לחשבון העובד, האם הוא יוכל לתבוע פיצוי בגין הלנת שכר ?
3. מהן התרופות הקיימות לעובד כנגד האיחור של חברת הביטוח בהעברת הכספים לחשבונו ?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
קופת גמל וקופת ביטוח פועלות בכפוף לתקנות מ"ה כללים לאישור ולניהול קופות גמל. בעקרון העברת פיצויים באיחור אינה פוגעת במבוטח מאחר שבכל עת חשבונו מזוכה ברווחי ההשקעה (או מחויב בהפסדים כמובן). קופת גמל אינה חייבת בתשלום פיצויי הלנה כאילו היא מעביד. על איחור בהעברת כספים ממעביד לקופת גמל דן סעיף 22 לתקנות מ"ה כללים לאישור ולניהול קופות גמל. הקופה תקבל ריבית בשיעור שלא יפחת משיעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית, שמפרסם החשב הכללי. בנוסף לכך חל סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 לפיו יראו כשכר מולן גם סכום שמעביד חייב לקופת גמל, חלקו וחלק העובד שיש לנכותו, אם לא שולם הסכום בתוך 30 יום מתום החודש שלגביו חלה חובת התשלום לקופת הגמל ("21 יום מהיום שבו רואים כמולן את השכר שממנו היה עליו לנכות"). לגבי חברות ביטוח - נקבעה הוראה מיוחדת וישנה בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981. בסעיף 46(ג) נקבע כי המבטח חייב לשלם למבוטח את ערך הפדיון בתוך 30 ימים מהיום שנמסרה לו הדרישה. על ערך הפדיון יתוספו הפרשי הצמדה מיום מסירת הדרישה וכן ריבית צמודה, הכל על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה. התשכ"א – 1961. לגבי קופות גמל אחרות - סעיף 41יא לתקנות קובע שקופת גמל תשלם את הכספים לעמית בתוך 4 ימי עסקים מהיום שהגיעה בקשתו לקופה. סעיף 41יז1 לתקנות מחייב את הקופה בתשלום ריבית פיגורים בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית, אם לא שילמה לעמית את הכספים או לא העבירה אותם למסלול השקעה אחר שביקש העמית, במועד שנקבע. לא פחות חשוב – ביום 15.3.2012 פורסם חוזר הכרעות עקרוניות 2011-4-1: הכרעה לעניין פיצוי בשל איחור במשיכה של כספים או בשל איחור בהעברה של כספים בין קופות גמל או בין מסלולי השקעה. בחוזר זה נקבעו במפורט מרכיבי הפיצוי שתשלם החברה המנהלת של הקופה המעבירה לעמית או לחברה המנהלת של הקופה המקבלת.

השאלה:
1. האם מעסיק המפקיד לחשבון כאמור, ממלא את הוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה בעניין הביטוח לנכות ושאירים?
2. האם המעסיק יכול להעביר לעובד המסיים את עבודתו, את כל הכספים שנצברו בחשבון?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
סעיף 1יא לחוק עובדים זרים קובע שכספים עבור עובדים זרים כמשמעותם בחוק לא יופקדו בקופת גמל למרות האמור בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה. הכספים יופקדו בקרן מיוחדת שתאושר. אולם, טרם אושרה קרן כזו. לפיכך ועל פי המלצת משרד התמ"ת יש להפקיד את הכספים בחשבון בנק נושא רווחים על שם העובד הזר. אוסיף כי ניתן לעשות זאת גם בפוליסת חיסכון שאינה קופת ביטוח. על פי החוק הכספים ישולמו לעובד הזר עם עזיבתו את הארץ בסיום עבודתו. מהכספים ינוכה מס בשיעור 15%. מאחר שאין להפקיד בקופת גמל, לא יחולו הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק בעניין יעד ההפקדה. לעומת זאת תחול על פי הוראות החוק חובת הפקדה בשיעורים שנקבעו, אך לא פחות מהסכום שנקוב בסעיף 1יא לחוק – 700 ש"ח לחודש צמודים למדד. לעניין הביטוח לנכות ושאירים- החוק מחייב תשלום לקרן ולא ביטוח. בתי המשפט קבעו לגבי עובדי סיעוד שחוק עובדים זרים חל ולא חייבו בביטוח למקרי מוות ונכות, למרות שההסכם בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הסיעוד מחייב ביטוח כזה.אם עמית בקופת גמל נפטר במהלך תקופת עבודתו, אזי עפ"י סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, הזכאות לכספי הפיצויים שבקופה היא לשאיריו של העמית.


השאלה:
1. אם העמית נפטר לאחר סיום עבודתו, מיהם הזכאים לכספי הפיצויים שנותרו בקופה לאחר מותו?
2. האם קיימת אבחנה בין מצב שבו נותרו כספים בקופה לאחר שבוצעה התחשבנות במס טרם הפטירה, ובין מצב שבו עדיין לא בוצעה ההתחשבנות במס?

עו"ד אלון זילברשץ משיב:
הזכאות לפיצויי פיטורים קמה עם סיום העבודה. העובד קיבל אותם או זכאי להם גם אם לא משך אותם מקופת הגמל (המעביד מודיע לקופה על שחרורם לעובד), ולא יחולו הוראות סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים. מרגע זה הם שייכים לעובד ולאחר מותו - למוטבים על פי תקנון הקופה. התחשבנות המס שלא נעשתה עד אז תיעשה על פי נתוני העובד המנוח. במות העובד, כספים בקופת גמל הרשומים לזכותו ישולמו על פי תקנון הקופה בכפוף לסעיף 147 לחוק הירושה, (כלומר הם אינם נכללים בעזבונו אלא אם כן קבע כך העמית במפורש) בהוראת מוטבים לקופת הגמל או בצוואה שנמסרה לה לפני מותו (כפי שנקבע בפסקי דין של בית המשפט העליון).

דף הבית | גירושין