ניהול סיכונים מודרני מתבצע באמצעות כלים שונים בהם כלים של הערכה ובקרה, שימוש ביועצים ובתוכנות מיוחדות, עריכת תוכניות אכיפה (COMPLIANCE PROGRAMS) ועוד.

אחד הכלים הפופולאריים והזמינים ביותר לניהול סיכונים ומזעורם הינו שימוש בפוליסות (חוזי) ביטוח חבויות וחוזי ביטוח מסוגים נוספים. לביטוח ככלי לניהול סיכונים ומשברים, יתרונות רבים אשר המהותי שבהם הינו באפשרות "העברת הסיכון" באופן מושכל לצד ג' (המבטח) במחיר כלכלי אטרקטיבי לעומת חלופות אחרות (ככל שקיימות).

עובדת היותו של חוזה ביטוח כלי זמין וזול (בד"כ) לניהול סיכונים ומשברים, לא נעלמה גם מעיני המחוקק הישראלי (הן בחקיקה הראשית והן בחקיקת משנה), דבר שבא לידי ביטוי בחוקים ובתקנות שונים בהם נעשה שימוש במכשיר הביטוח כתנאי מוקדם לקבלת רשיון או אישור פעילות בתחום מסוים. יחד עם זאת מפתיע לראות כי במקרים מסוימים, השימוש בכלי הביטוח ודרישתו כתנאי מקדים לקבלת אישורים ורשיונות שונים או כתנאי בסיסי לקיום פעילות כלכלית או חברתית מסוימת, נדרש ביטוח ספציפי מבלי שהמחוקק בחן את שוק הביטוח הרלבנטי או ירד לשורשו של הסיכון אותו ביקש לבטח והאם קיים מענה ביטוחי לדרישת הביטוח שהועלתה, טרם קביעתה של דרישת הביטוח בהוראות הדין.

הדוגמאות הבאות ממחישות מקרים בהם הועלתה בעבר בחקיקת משנה דרישת ביטוח, ככל הנראה, מבלי שנבחנה קודם לכן ברות הביטוח והאם קיימים פתרונות ביטוח זמינים בעלות סבירה לביטוח הסיכון הרלבנטי:

תקנות אימוץ ילדים (הכרה בעמותה לאימוץ בין-ארצי), התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות האימוץ"), הותקנו כחלק מהוראות הדין ליישום הוראות חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981. תקנות האימוץ הותקנו בעקבות כשלים חמורים שהתגלו במספר עמותות שעסקו באימוץ ילדים מחו"ל ולא עמדו בהתחייבותם כלפי הורים מאמצים הן במישור האימוץ עצמו והן במישור הכספי, לאחר שגבו מהם כספים בסכומים ניכרים, מבלי שתהליך האימוץ הבשיל. מלים לא יטיבו לתאר את עגמת הנפש של זוגות ויחידים חשוכי ילדים שנפגעו בתהליך.

כחלק מהפתרון לצמצום החשיפה הנ"ל נקבע בתקנות כי אימוץ בינלאומי יתבצע רק באמצעות עמותה מוכרת ולצורך הכרה בעמותה כמוכרת לעניין אימוץ בינלאומי, נקבעה בתקנות האימוץ דרישת הביטוח הבאה:

"ביטוח למקרה שהאימוץ במדינת החוץ לא יצא אל הפועל בשל נסיבות שאינן תלויות בעמותה ובמבקשים".

בשנים הראשונות שלאחר פרסום תקנות האימוץ, לא עמדה אף עמותה שביקשה לקבל הכרה כ"עמותה מוכרת", בדרישת הביטוח הנ"ל, דבר שגרם לעיכובים רבים בתהליכי אימוץ פוטנציאליים. מתברר כי ביטוח העונה לדרישות תקנות האימוץ כלשונן לעיל, לא היה בנמצא ובשל מיעוט הפעילות בנושא לא נמצאו שווקי ביטוח שהסכימו לערוך ביטוח כאמור, הן בשל מורכבותו והן בשל העובדה כי הסיכונים הכלולים בתיאור לעיל הינם סיכונים מורכבים הכוללים בין היתר סיכונים פוליטיים וסיכונים נוספים שבחלקם אינם ניתנים לחיתום.

כאשר משרד המשפטים העביר את הסוגיה הנ"ל לבחינת הח"מ, התברר כי קודם להתקנת התקנות, מחוקק המשנה לא בחן ולא היה ער להעדרו של פתרון ביטוחי זמין לביטוח שנדרש כביטוח חובה בתקנות האימוץ.

בעקבות הייעוץ, תוקנו התקנות וכיום הביטוח הנדרש, כחלק מהתנאים לצורך קבלת הכרה כ"עמותה מוכרת" לעניין חוק האימוץ, הינו ביטוח אחריות מקצועית (המכסה חשיפה לסיכונים התלויים בעמותה ובמבקשים – רשלנות) ואילו לצורך גידור הסיכון הכספי, נדרשת העמותה להעמדת ערבות בנקאית בסכומים שנקבעו בתקנות.

דוגמא נוספת הייתה קיימת בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות מס הכנסה"). התקנות קבעו בעבר, כי גוף מוסדי חייב לערוך ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה. לא נקבע סכום ביטוח ולכאורה עריכת ביטוח בכל סכום, ואפילו בגבולות אחריות של 5 ש"ח הייתה ממלאת אחר הוראות דרישת התקנות בנושא ביטוח זה. רק לאחר התקנת התקנה המחייבת עריכת ביטוח אחריות נושאי משרה ולאחר ביקורת של הח"מ, שונתה התקנה המחייבת גוף מוסדי לעריכת ביטוח. במסגרת ייעוץ למשרד האוצר, נבחנו הסיכונים אותם רצה האוצר לגדר במסגרת התקנה. נמצא כי האוצר רצה להגן קודם כל על החשיפה לסיכון של עמיתים בקופות הגמל (בשונה מהחשיפה האישית לתביעות של נושאי משרה בקופות הגמל) ולפיכך, בעקבות הייעוץ, שונתה התקנה ונקבע כי ביטוח החובה שחייבת לערוך חברה מנהלת של קופות גמל הינה ביטוח אחריות מקצועית וכי ביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה יהיה ביטוח רשות בלבד. כמו כן נקבע הקשר בין סכום הביטוח המינימאלי הנדרש מחברה מנהלת של קופת גמל ביחס לסך הנכסים המנוהל על ידיה (אם כי המפתח שנקבע לבסוף הינו שרירותי יחסית היות והוא לא מביא בחשבון היבטים נוספים של סיכון מעבר לסך הנכסים המנוהל, כמו האבחנה בסוכנים שבין סוגי קופות גמל – למשל מורכבות סיכונים בניהול קרן פנסיה לעומת סיכונים מורכבים פחות בניהול קרן השתלמות וכיוצ"ב).

קיימות דוגמאות נוספות (כגון: במסגרת כללי הבורסה ודרישות הביטוח הנדרשות מחבר בורסה שאינו בנק, דרישות הביטוח מחברות המבקשות לקבל רישיון למתן שירות נתוני אשראי ועוד), למקרים בהם היבטי הביטוח בחקיקה נבחנו על ידי מחוקק המשנה רק בדיעבד ובחלקם תוקנו בהתאם, דבר שניתן היה לבצע מראש ובכך לחסוך לגורמים הרלבנטיים, ובכלל זה הציבור, זמן והוצאות מיותרות ולעיתים אף למנוע מבוכה מיותרת ממחוקק המשנה במקרים בהם בחינת דרישות הביטוח בחקיקה, נבחנה לעומקה רק אחרי מעשה החקיקה.

ניתן לקוות כי כל חקיקה כלכלית וחברתית עתידית, ובפרט חקיקת משנה הבאה ליישם הוראות חקיקה ראשית, תיעשה תוך בחינת פתרונות ביטוחיים לגידור סיכונים וצמצומם בחקיקה והצגת הנושאים הרלבנטיים ופתרונות הביטוח הקיימים למחוקק המשנה ולמחוקק הראשי, בעזרת יועצי ביטוח מומחים, כבר בשלבי החקיקה המקדמיים ולא בדיעבד כפי שהתרחש בחלק מהמקרים שנסקרו לעיל.