ועדת דנציגר פטרה את הדירקטורים של בנק הפועלים מאחריות אישית והמליצה לבנק על מיצוי מו"מ של הבנק עם חברות הביטוח לתשלום 140 מיליון דולר מפוליסות הביטוח של הבנק. עו"ד סלע מסביר מדוע מדובר בתוצאה מעוררת דאגה לציבור המשקיעים

עו"ד עודד סלע *

פרשת בנק צפון אמריקה הזכורה שלא לטוב, אירעה במחצית השנייה של שנות השמונים של המאה הקודמת. בשנת 1993 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה שהוגשה על ידי הכונס הרשמי דאז, נגד שורה של בעלי תפקידים בבנק צפון אמריקה, בגין אחריותם האישית לקריסת הבנק ולנזקים שנגרמו בפרשה, תוך חיובם בפיצויים אישיים על הנזקים שנגרמו עקב רשלנותם במילוי חובת הזהירות כלפי הבנק וגורמים נוספים. כונס הנכסים פעל במישורים שונים לכסות את הפסדי הבנק, אך מלאכתו בראשית הדרך, לא ממש צלחה. פסק דין נוסף משנת 1994 חייב שניים מהדירקטורים בבנק בתשלום פיצוי אישי בסכום של 500 מיליון ₪ ביחד ולחוד. בשנת 2003, נדחה ערעור של אותם דירקטורים על חיובם בפיצוי הגבוה ועל הקביעה בפסק הדין המקורי, כי הם התרשלו וגילו אזלת יד בכל הקשור למילוי חובות הזהירות שלהם כלפי הבנק. הכונס הרשמי באמצעות ב"כ עו"ד יוסי שגב, תבע את חברות הביטוח שביטחו את הבנק בביטוח BBB, הכולל גם כיסוי מפני מעילות וגם כיסוי לאחריות של הדירקטורים, אולם תביעתו לפיצוי נזקי התאגיד, לא צלחה. לעומת זאת, תביעת הכונס כנגד דירקטוריון הבנק במישור האישי, צלחה גם צלחה והשופט יעקב בזק, בבית המשפט המחוזי בירושלים, חייב את חברי הדירקטוריון לפצות את הבנק על הנזקים שנגרמו בגלל התרשלותם בפיקוח על פעילות הבנק. במשך לא מעט שנים פעל הכונס לגבות את הפיצוי שנקבע בפסק הדין ובדיעבד, הצליח לגבות חלק מהסכומים במסגרת מספר הסדרי פשרה.

הרקע להתפוצצות פרשת בנק צפון אמריקה היה מעילה של מנהלים בבנק, ולא של הדירקטורים. הטענה המרכזית נגדם הייתה כי לא פיקחו ולא מילאו את חובות הזהירות המינימליות הנדרשות מדירקטור בתאגיד, קל וחומר בתאגיד בנקאי. פרשת בנק צפון אמריקה מהווה אבן דרך ואולי אפילו אבן ראשה בכל הקשור לאחריות דירקטורים ונושאי משרה בישראל וחיובם באופן אישי בנזקים שנגרמו עקב רשלנותם, פרשה זו נלמדת בכל בית ספר למנהל עסקים ובכל פקולטה למשפטים בישראל מזה למעלה מעשרים שנה ונכתבו עליה תילי תילים של מאמרים ומחקרים.

ובמעבר חד לשנת 2022 – מה קרה לאחריות הדירקטורים ונושאי המשרה בבנקים מאז ועד היום? מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, הוצאו לפועל לא מעט רפורמות, התאגידים הבנקאיים נכנסו לאינספור פעילויות חדשות, באמצעות כלים שונים, ובד בבד הושתו עליהם אין ספור רגולציות חדשות מטעם הפיקוח על הבנקים.

על פניו, ניתן היה להניח כי במהלך שלושת העשורים שחלפו מאז פרשת בנק צפון אמריקה, החשיפה של חברי הדירקטוריון במערכת הבנקאית לחיוב אישי שלהם במקרי רשלנות, רק תלך ותגבר. באותה נשימה, ניתן היה לצפות שבמקרים בהם יקבע כי רשלנותם של הדירקטורים בתאגיד הבנקאי גרמה לנזק, הדבר יביא במהירות יחסית לחיובם בנזקי התאגיד, לקוחותיו ובעלי מניותיו. אלא שאז באה פרשה אחת ונראה כי על אף כל ההתפתחויות הרגולטוריות, ריבוי המשימות והתפקידים, הוראות דין רבות העוסקות בממשל תאגידי תקין ועוד, המגמה דווקא התהפכה לכיוון צמצום האחריות של נושאי משרה ודירקטורים.

בנק הפועלים היה מעורב בשתי פרשיות שחיתות. הראשונה, עסקה בסיוע ללקוחות אמריקאים להעלים מס. בעקבותיה הגיע הבנק להסדר עם הרשויות המשפטיות בארה"ב וחויב לשלם 875 מיליון דולר. הפרשנה השנייה זכתה לכינוי 'פרשת פיפ"א', במסגרתה נחקרו שורה של בנקים בעולם, ובהם בנק הפועלים, בחשד שסייעו לבכירי התאחדות הכדורגל העולמית להלבין כספי שוחד ששולמו להם והופקדו בבנקים שונים בארה"ב ובשווייץ בעיקר. גם בעניין זה הגיע בנק הפועלים להסדר עם הרשוית האמריקאיות ונקנס בסך של 30 מיליון דולר. שתי הפרשיות לא היו נולדות לעולם ולא היינו שומעים עליהן, אלמלא החליטו רשויות המס האמריקאיות "בחוצפתן", לפתוח במלחמת חורמה בהלבנת הון ובהעלמות מס של אזרחים אמריקאים ברחבי העולם. שני ההסדרים מחייבים את בנק הפועלים לשלם קרוב למיליארד דולר, סכום שיכול למוטט לא מעט בנקים ובכל מקרה יש בו כדי להשפיע על הונו העצמי של הבנק, על רווחיו ועל שווי מניותיו בשוק החופשי. ככל שהסיבה לכך טמונה ברשלנותם של דירקטורים, בעת מילוי חובות הזהירות שלהם כדירקטורים בבנק, הרי שיש להשית אחריות על מי שאפשרו, וגם בעצימת עיניים, הרי שצריך להשית עליהם אחריות לא מבוטלת. אחריות זו צריכה לכלול חיובים אישיים על הנזקים, שנגרמו לבנק ולציבור לקוחותיו, עקב רשלנותם ואף יותר גרוע עצימת העיניים בה נקטו, בתקווה שהפעולות הללו לא יתגלו לעולם. והנה, הפתעה. הבנק מינה וועדה בלתי תלויה לבדיקת האירועים שהביאו לעיצומים הכבדים ולמתן המלצות כיצד לנהוג בעניין התגמולים והבונוסים המשמעותיים ששולמו למעורבים בשנים הרלבנטיות. אמנם לא מדובר בוועדה וולונטרית שיזם הבנק אלא בוועדה שנכפתה עליו עקב העיצומים הכבדים שהושתו על הבנק ובעקבותיהם בקשה לאישור תביעה נגזרות ומספר תובענות ייצוגיות. בראש הוועדה עמד כב' השופט העליון בדימוס ד"ר יורם דנציגר, שנחשב לאחד מבכירי המומחים בישראל בתחום דיני החברות בכלל ואחריות דירקטורים ונושאי משרה בפרט. הוועדה החליטה כי הדירקטורים ונושאי משרה בכירים בבנק לא פעלו כנדרש מהם. הדירקטורים הפרו את חובות הזהירות בכך שהבדיקות הפנימיות שביצעו לקו בחסר והיו מצומצמות ומוגבלות בהיקפן ובעומקן, לא כונסו ישיבות דירקטוריון בנושא ודיונים על האסטרטגיה הסתכמו ב"נחכה ונראה", בשיטת ה"יהיה בסדר" הנדוש והמוכר. למרות כל המסקנות הללו, המליצה הוועדה שלא לדרוש מהדירקטורים ונושאי המשרה במועדים הרלבנטיים כל פיצוי שהוא ואף לא להשיב לבנק תגמולים שקיבלו בשנים הרלבנטיות, בדמות שכר ובונוסים או חלק מהם, סכומים שבמצטבר מגיעים לעשרות רבות של מיליוני שקלים.

המסקנות הללו תמוהות, לשון המעטה, בפרט כאשר ועדת דנציגר בעצמה קובעת כי הדירקטורים "לא התנהלו כמצופה מהם בסיטואציה שנוצרה, בעיקר לאחר פרשת UBS, ובסיטואציה שאליה נקלע הבנק עם תחילת החקירה האמריקאית נגד פועלים שווייץ, ובהמשך, נגד הבנק עצמו". עוד קבעה הוועדה כי אם נושאי המשרה היו פועלים באופן סביר, לפחות חלק מהנזק לבנק הפועלים היה נחסך. נשאלת השאלה, האם לאור הפער בין הקביעות החמורות של ועדת דנציגר לבין הפטור שנתנה לדירקטורים ונושאי המשרה, האם למעשה שולחת ועדת דנציגר מסר לנושאי משרה כי החשיפה שלהם לתביעות אישיות היא למעשה שולית עד בלתי קיימת גם במקרה של התרשלות?
לדעתי, התשובה היא לא. ועדת דנציגר החליטה כי הבנק יסתפק בקבלת תגמולי הביטוח ממבטחי הבנק בסך של 140 מיליון דולר, בעוד שנושאי המשרה לא יוציאו שקל מכיסם. החלטה זו מעוררת חוסר נוחות ומעלה שאלות רבות. למשל, האם יש אבחנה בין אחריות אישית של נושאי משרה בתאגידים בנקאיים לעומת האחריות האישית שלהם בחברות ציבוריות אחרות. האם בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים ורשות ניירות ערך סבורות כי יש לעשות הפרדה כזאת? אם קוראים את חוזר הניהול התקין של בנק ישראל מחודש אפריל האחרון, מגלים כי הוא מציב סטנדרט הרבה יותר גבוה להתנהלות תקינה מזה של ועדת דנציגר. יכול להיות שלאור הביקורת הציבורית הרחבה על הגישה הסלחנית כלפי בנק פועלים, מוקדם עדיין להספיד את הכללים שנקבעו בפרשת בנק צפון אמריקה ובפסיקות רבות שהגיעו בעקבותיה. בינתיים, אנחות הרווחה בחדרי הישיבות של דירקטוריונים רבים ברחבי הארץ, מהדהדות בעוצמה רבה יותר מאשר קולו של הציבור.

*עו"ד עודד סלע, שותף במשרד עורכי הדין זילברשץ, סלע, ברנדס המתמחה במשפט מסחרי רגולציה של שוק ההון וביטוח, דיני ניהול סיכונים מיוחדים ומשפט וטכנולוגיה.